ביאור יש"ר על התורה, במדבר כא:כד

ויירש את ארצו מארנן, מעבר השני של ארנון משם היתה תחלת גבול האמורי, והמקום הראשון שעל שפתו הוא ערער, כמ"ש מערער אשר על שפת נחל ארנון (דברים ג' ל"ו):

עד יבק עד בני עמון, כי באמת לקחו ישראל חצי ארץ בני עמון, כמ"ש ויתן משה לבני גד וכו' ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערער (יהושע י"ג כ"ה), אבל לא נאסר לישראל מארץ עמון ומואב רק הארץ שהיתה בידם בשעת הצואה, ומה שלקח סיחון מהם קודם לכן, היה מותר לישראל לקחת מסיחון, לכן לא נאמר עד בני עמון סתם, כי אם יפרש שהוא עד יבק ומשם הוא תחלת איסור לישראל

כי עז גבול בני עמון, ושמא תאמר אם היו סיחון ועמו כל כך חזקים עד שלכדו חצי ארץ בני עמון, למה לא כבשו את כלה, לזה אמר שגבול ארץ עמון אצל נחל יבק היה חזק ועז מאד ולא יכול האמורי לכבשו: