ביאור יש"ר על התורה, במדבר טז:ד

וישמע משה, הזכיר משה לבדו כי אהרן במוסרו ובקדושתו לא ענה דבר בכל המחלוקת הזאת, ויהי כמחריש וכמודה מרוב ענוה שמעלת קרח גדולה ממעלתו, אבל הוא עושה כדבר משה כי כך הוא גזירת מלך:

ויפל על פניו, כששמע שחשדוהו בנבואתו נפל על פניו לדרוש את ה' לידע מה יעשה, כי על עלבונו היה מוחל אילו הדבר תלוי בו, אלא שהיה מקנא לכבוד ה', ולכן הוחיל שיודיעהו מה לעשות, ואז נאמר לו מה שיאמר לקרח: