ויין לנסך, היין איננו נתון על האש כי יהיה מכבה האש והתורה הזהירה לא תכבה, אלא שני נקבים היו במזבח יורדים עד הקרקע וגם בקרקע עצמה בעומק, קראום חז"ל שיתין, ולשם היו שופכים את היין דרך ספלים שהיו קבועים על המזבח:
על העלה, בשביל העולה:
או לזבח, או בשביל זבח השלמים:
לכבש האחד, אם הקרבן הוא כבש, וחוזר על כל האמור בפסוק שלפניו על המנחה ועל השמן ועל היין: