ביאור יש"ר על התורה, במדבר טו:ד

והקריב, אז תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה כמ"ש בסמוך, והנה צוה בנסכים בארץ בעשותם עולות וזבחים כי במדבר לא נתחייבו בנסכים לבד בתמיד שנאמר בו ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד, כי שם נאמר פתח אהל מועד לפני ה' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם, וכן הנשיאים בחנוכה שלהם לא הביאו נסכים, וחז"ל נחלקו בזה, מהם אומרים בא הכתוב ללמד שלא נתחייבו בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך, ומהם אמרו שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך:

סלת עשרון בלול, השמן נבלל עם הסולת וכלו כליל על המזבח