אשם הוא, פי' כן באשם זה ולא באשמות אחרות, לפי שא"א לקרותו בשם חטאת, כי שמא לא חטא:
אשם אשם לה', ואל תאמר אם היתר אכל הרי הוא כחולין לעזרה, אלא אשם אשם לה', שאשמה נפשו לה' שבאה לידי ספק כרת, כמו שאמרנו שהיה לו להיות זהיר לבלתי עשות רע, ולשאול ולחקור אם היתר או אסור לפניו: