ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כד:י

ויצא, טעם שנכתב סיפור זה כאן, לפי שבפרשת קדושים החל איש אמו ואביו תיראו, וכן בעונשין החל כי איש איש אשר יקלל את אביו וכו', ועל ברכת השם לא הזהיר ולא הענוש, שהדבר בעצמו נמנע, כי מי שמברך את השם מעיד על עצמו שאינו מאמין בו, ולא יזהיר השם בתורתו לכופרים בעיקר, על כן לא באה אזהרה על המקלל את השם המיוחד, אלא אלהים לא תקלל, שכולל דיינים וכיוצא, ולכן ספר הכתוב שקרה הדבר הרע הזה במחנה ישראל, שבירך איש את השם המיוחד, לא שהוה איש מזרע ישראל חלילה, אלא בן איש מצרי, שהיה מלומד בתועבות מצרים, ואת ה' לא ידע, ומשאלת משה ותשובת השם אנו למדין על דרך הסיפור דין פושע כזה:

ויצא, מאהלו:

בתוך בני ישראל, לא שהיה במצרים עם אביו, ועכשיו בא, אלא שהיה בתוך בני ישראל, וראה את כל מעשה ה' הגדול, ואעפי"כ התפקר לעשות מה שעשה: