ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כג:כא

וקראתם בעצם היום הזה, זה שאמרתי אשר תקראו אותם מקראי קדש, גם היום הזה בכללן, והוסיף גם מליצת בעצם היום הזה, לפי שבחג השבועות לא כתבה התורה טעם החג כמו בחג המצות ובחג הסכות, אלא אמר שביום החמשים לספירה נקריב מנחה חדשה לה', ונביא עולה וחטאת ושלמים גם מוספין, והייתי אומר שדומה יום זה ליום ט"ז בניסן שמקריבין בו מנחת העומר וכבש לעולה ומוספי היום ואיננו מקרא קדש ולא אסור במלאכה, על כן אמר שהוא מקרא קדש ואסור במלאכה, ואילו לא אמר בעצם היום הזה, הייתי אומר הואיל ומקרא קדש הוא בעבור קרבנות היום, יהיה קדושתו ואיסור מלאכתו ביום שמקריבים בו ובלילה שלאחריו שנאכלים בו המנחה והחטאת והשלמים, לכך נאמר בעצם היום הזה, היום עצמו ובפני עצמו שהוא יום של מעשה בראשית, הוא מקרא קדש, וכל זה נכלל במליצת בעצם היום הזה כמו שפירשתי (בראשית ז' י"ג), וכן תדין ביום הנף שאמר עד עצם היום הזה (לעיל פסוק י"ד) שלא תאמר שאיסור החדש ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו:

בכל מושבתיכם לדרתיכם, אפילו בח"ל ובזמן הגלות שאין קרבנות, תהיה הספירה ויום חמשים מקרא קדש ואסור במלאכת עבודה: