ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כב:ה

בכל שרץ אשר יטמא לו, שמונה שרצים המטמאים במותם:

או באדם אשר יטמא לו, שנגע בזב או במצורע נדה וזבה, והנוגע במת אין צורך שיזכירנו הכתוב, כי מפורש טהרתו בפרשת חקת לענין ביאת מקדש ששוה עם אכילת קדשים, ואם הזכירו היה צריך להזכיר טומאת שבעה והזאה כי איך יאמר אחריו נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב:

לכל טמאתו, לכל מיני טומאה שהאדם מטמא כגון זב ומצורע ובועל נדה, כשנגע באחד מבעלי הטומאות הללו, דינו כמפורש בענין: