ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כב:כה

ומיד בן נכר, שב על ומעוך וכתות וגו', שלא יקבלו כאלה מיד הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, שמא תאמר הואיל ולא נצטוו על הסירוס, ואינן מביאין דרך בזיון אלא לכבוד, שבארצם עושים כן לפטמם, ועולין על שלחן מלכים, אינן דומין לשאר מומין, על כן מזהיר שלא יקריבום, ואמר הטעם כי משחתם בהם, שסוף סוף המשחת הוא בהם שהן מסורסין, ולכן מום בם, זה המשחת הוא כמום אחר שאסור להעלותו על המזבח:

לא ירצו לכם, להם לא יחשב לעון, כי לא צויתים על הדבר הזה, אבל על כל פנים לא תהיה לכם מזכרת טובה וזכות על קרבן כזה: