ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כא:ט

ובת איש כהן, בתו של כהן, כי אם אפשר לומר כהנת, שאין תואר זה על הנקבות שאינן עובדות במקדש:

כי תחל לזנות, לשון חלול, ולא לשון תחלה, כי מה טעם לומר שתתחיל לזנות:

את אביה היא מחללת, קדושת אביה הכהן היא מחללת, שבהיות אביה כהן לאל עליון, גרמה שיחללו קדושת אביה ויאמרו שיש בו שמץ דבר, ולכך יצאה ממנו בת כזו:

באש תשרף, בכל חייבי מיתות אמר הכתוב תחלה מות יומת, ואח"כ מפרש באיזו מיתה ימיתוהו, לפי שבכל מקום נכון להודיע תחלה שפלוני או פלוני חייב מיתה, ואח"כ יאמר אופן מיתתו, אבל כאן מדבר בעבירה שהיא במיתה אפילו בישראל, שהיא ארוסה או נשואה, אלא שבת ישראל בחנק או בסקילה, ובת כהן דינה בשריפה, על כן לא היה צורך לומר מות תמות: