ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יז:ג

אשר ישחט, הפרשה הזאת מדברת בחולין שבמדבר אסר להם לאכול בשר חולין, והוצרכו לזבוח הכל זבחי שלמים, ולסוף מ' שנה חזר והתיר להם בשר תאוה כבואם לארץ, ובא עתה לאסור שאיטת חולין מחוץ לאהל מועד, ופרשה שנייה מדברת במוקדשין:

שור או כבש או עז, מג' מינין הראויים לישראל להקריב אבל צבי ואיל שאינן בני הקרבה, היו מותרים במדבר:

במחנה, באיזו מחנה שיהיה, מחנה לויה או מחנה ישראל, כל שאינו במחנה שכינה פתח אהל מועד שהיא העזרה חייב כרת:

מחוץ למחנה, חוץ לכל מחנה במדבר, גם חוץ ממחנה ישראל: