ביאור יש"ר על התורה, ויקרא טו:כד

ואם שכב, אבל השוכב עמה אינו בכלל האמור למעלה שאינן מטמאין אדם וכלי חרס אפילו בשעה ששוכבין או נוגעין בטומאה, ואינן מטמאין רק טומאת ערב, וזה אמור כנדה עצמה:

ותהי נדתה עליו, וע"י כך תבא נדתה עליו, אז וטמא שבעת ימים:

וכל המשכב, אע"פי שאמר שהוא טמא כמוה, לענין משכב ומושב חלוק ממנה, שאין משכב ומושב שלו מטמאין אדם לטמא כלים, אלא משכב ומושב שלו מטמאין לבד אוכלין ומשקין: