ביאור יש"ר על התורה, ויקרא י:יט

וידבר אהרן, כל לשון דבור הוא שמוכיח דבריו בטענות של שכל, וכן כאן השיב אהרן למשה אתה מוכיח את בני כאילו מדעת עצמן עשו כן, דע כי על פי עשו, ואני סובר לפי שצוך השם היום שתאמר לנו שנאכל נותרת המנחה וחזה ושוק של שלמים, ולא צוך שנאכל גם בשר החטאת, אין זה אלא הוראת שעה שנאכל קדשים היום באנינות, אותן שהן לנדבה ולשמחה כמו מנחה ושלמים אבל לא חטאת וכך פי' הכתוב:

הן היום הקריבו, העולה והחטאת כבר הקריבו היום לפני ה', ונעשו הקרבנות כהלכתן, הזריקה והקטרת חלבי החטאת, שהן העבודות המעכבין כפרה:

ותקראנה אתי כאלה, אחרי כן קרוני כאלה הצרות שאתה יודע שמתו שני בני המשוחים לאחר גמר העבודה:

ואכלתי חטאת היום, ואם הייתי אוכל היום חטאת, שהיא מצוה שאינה מעכבת הכפרה, הייטב בעיני ה', שנאכל בשר החטאת לכפר על עון העדה, ואיככה אוכל אונן ואילו דומה למנחה וחזה ושוק שאינן לכפר, אבל העולה והחטאת הן לכפר, וכמו שחטאת אהרן ובניו שהיתה חטאת חיצונה נשרפה על פי הדבור, כן דנתי לעשות בחטאת העם לפי שקרוני כאלה, ואע"פי שלא צויתני על זה בפירוש, הנה לא צוית לי היום לאכלו, ואמרתי הואיל ולא נצטוית מפי הגבורה, רצונו ית' שישרף כמו פר חטאת שלי, וצויתי לשרפו שלא יבא בשרו לידי נותר הואיל שאין אנו יכולים לאכול ממנו מפני האנינות, והדין דין אמת, שהרי גם לדורות ההלכה כהן הגדול מקריב אונן ואינו אוכל אונן:

הייטב בעיני ה', שאוכל אונן שעיר ר"ח שהוא קדשי דורות: