ביאור יש"ר על התורה, ויקרא א:ב

אדם, ביארנו ששם אדם לא יונח כ"א על המין האנושי, ואין כן שם איש, ולכן נכתב אדם בראש פרשיות הקרבנות הבאים על כל חטא והרהורי לב, כי החטאים הן לאדם לבדו, בעבור שהוא אדם, וכן כתוב כי יעשו מכל חטאות האדם (במדבר ה' ו'):

כי יקריב, כשירצה להקריב, כי לא צונו השם על דברי עולה או זבח כמפורש בנבואת ירמיה:

יקריב, כל מעשי הקרבן שעל ידיהן יכשר לעלות לרצון נקראים בלשון הקרבה, כמו בספל אדירים הקריבה חמאה (שופטים ה' כ"ה), ויקריב שבפסוק זה על ההפרשה, אם יקדיש מעדרו בעל חי להיות קרבן לה', כי אסור להביא חולין לעזרה:

מכם, שיעור הכתוב אדם מכם כי יקריב קרבן לה' ורבותינו למדו מזה פרט לגזול ואולי ירמוז שנחשב הקרבן כאילו הקריב נפשו או נפש בנו, כאמרו האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי (מיכה ו' ז'):

קרבן, שם דבר נופל לבד על הקרב לגבוה:

לה', אחז"ל בכל הקרבנות נאמר לה' ביו"ד ה"א ולא אלהים וכיוצא שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות, כלו' לפי שטועים להקריב לצבאות נכתב תמיד השם המיוחד שאין אחר נקרא בשם זה:

מן הבהמה, כמו אם מן הבהמה, וכן אמר בסמוך ואם מן הצאן ואם מן העוף, ולא הוצרך פה למלת אם, בעבור שנזכרת בראשונה, ולפי שבכלל בהמה כל מיני בהמות וחיות, פרט בקר וצאן:

תקריבו, בל' רבים, מלמד ששנים או יותר מביאין עולה בשותפות, ונקראת עולת השותפין:

קרבנכם, מלמד שהיא באה נדבת צבור, והיא עולת קיץ המזבח הבאה מן המותרות, ולפי הפשט יאמר כדין היחיד המביא נדבה כן דין עולת חובה של צבור שבאה ממינים אלו, ונעשית כמשפט זה, ונאמרו ויקרב את העולה ויעשה כמשפט (להלן ט' ט"ז) כמשפט עולת נדבה האמור כאן: