ביאור יש"ר על התורה, בראשית ט:ו

באדם דמו ישפך, הפסוק שלמעלה מדבר בהורג נפש בלי עדים או בסתר ואמר שם אני אדרוש דמו שנידון בדין שמים, וכאן אמר שההורג נפש בגלוי ובעדים, יומת במשפט הדיינים, וזהו באדם, כלומר ע"י אדם אחר, וטעם גודל העון הזה הוא:

כי בצלם אלהים עשה את האדם, ולא נברא תחת השמש כשאר בעלי חיים לאכול ולשתות וכיוצא, אלא לעבוד את השם ולטהר נפשו ולזכותה בימי הבלו, ומי שמאבדו בלא עתו לא הרע לבד לגופו, אלא לנפשו שמנע אותה מעבודתה ומתקונה ואע"פי שהמשחית צלם האדם לא נגע בנשמתו, כי גם בהפרדה היא נשמת חיים כמבראשונה, הנה השחית צלמו שהוא צלם אלהים משכן לנשמה שעל ידו תעבוד בע"הז, ולכן המשחית אותו דם יחשב לו, והבן: