ביאור יש"ר על התורה, בראשית ט:ה

ואך את דמכם לנפשותיכם, לפי שהתירלמעלה לשפוך דם הב"עח בא עתה לאסור שפיכת דם האדם, ומדבר תחלה בהורג את עצמו, כלומר אני אדרוש את דמכם הנשפך על ידי עצמיכם וזהו לנפשותיכם, כדרך ונשמרתם מאד לנפשותיכם (דברים ד' ט"ו) שפירושו ושמרתם עצמיכם, ובא בלשון נפש, כי השם הזה הונח על נשמת האדם כשהיא דבקה עם הגוף כמו שאמרנו, אבל עדיין הפסוק צריך פירוש, כי מאחר שמאבד עצמו ואיננו, ממי ידרוש דמו? לכן הוסיף הכתוב ואמר:

מיד כל חיה אדרשנו, כפי הכלל שהנחנו (לעיל א' כ"א) שם חיה כשבא סתם בלי שם ליווי יורה תמיד על נשמת האדם לפי שהיא חיה חיי נצח, ואמר הכתוב שידרוש השם דם ההורג את עצמו מיד נשמתו הנצחיית אחרי הפרדה מן הגוף בעולם שכלו ארוך, ולכן שם בעל הטעמים האתנח תחת אדרשנו, לפי ששם נשלם ענין ההורג עצמו:

ומיד האדם מיד איש אחיו, זה מדבר על ההורג אדם אחר, ואמר שעל כל פנים ידרוש נפש האדם הנשפך מיד אדם אחר, ולתוספת ביאור אמר מיד איש אחיו, כלומר זה שאמרתי מיד האדם, אינו מיד ההורג את עצמו, אלא מיד איש אחיו, הרג את חבירו: