ביאור יש"ר על התורה, בראשית מט:יא

אסרי לגפן עירה, עד הנה ברכו במלוכה וגדולה שתהיה לו על אחיו, ועתה ברכו בארץ מבורכת, ואמר שמרוב הגפנים הרוכב על העייר (שהוא החמור הזכר הרך בשנים) יאסור את עירו אל הגפן אשר בדרך בעת ינוח וירד מן בהמתו, והכוונה בזה לב' דברים, א' שיהיה הדרך מלא מגפנים עד שבכל מקום שירצה לקשור בהמתו לאיזה אינן ימצא גפנים לקשרה שם, ב' שמסבת רבוים לא יחושו אם תאכלם הבהמה:

ולשרקה בנע אתנו, יש כאן אותיות נוספות, והוא כמו ולשורק בן אתונו, ושורק הוא הטוב ממין הגפנים שהענבים לא ימצא בהם חרצן ואף מהם יהיה רבוי, ומלת אוסרי מושכת עצמה ואחרת עמה:

כבס ביין לבושו, הוא משל לרבוי היין כי מרוב היין לא יחושו אם יתלכלכו בגדיהם בדריכת היינות בגת:

ובדם ענבים, דמהו לדם בעבור שית אדם:

סותה, בגדו: