ביאור יש"ר על התורה, בראשית מח:טו

ויברך את יוסף ויאמר, אבל בברכתו הזכיר תמיד הנערים ואין בה ברכה ליוסף, גם מדוע יברך את יוסף עכשיו הלא ברכו אח"ז בין יתר בניו, אלא כוונת הכתוב כאן שבירך את יוסף במה שברך את בניו, כי ברכת הבנים היא ברכת האב:

האלהים אשר התהלכו, כל המאמר הזה עד סוף הפסוק הוא נושא בלתי נשוא, ושב על פסוק שלאחריו יברך את הנערים אלא שמתוך שהזכיר האלהים הרועה אותי, הזכיר ג"כ המלאך שעל ידו היתה הרעייה הזאת כלומר הנהגת האל עמו, ואמר על שניהם יברך את הנערים, כי ידוע שהמלאך נקרא לפעמים על שם שולחו:

מעודי, מזמן היותי: