ביאור יש"ר על התורה, בראשית מח:יד

שכל את ידיו, פועל שכל הונח על ההכנה וההכשר לעשות דבר אחד אם בענין גופני ואם בענין רוחני, אלא שהבדילו ספרי הקודש ביניהם, אם ידבר על הכשר תנועות הגוף ואבריו באופן נכון ומתוקן אל התכלית שאליו יתכוון, אז בא הפועל הזה בקל או בפיעל, כמו שכל דוד מכל עבדי שאול (ש"א יח ל'), ענינו שהיה בקי להניע זרועותיו ורגליו כראוי במלחמה, וכן כאן שבא בפיעל שכל את ידיו פירושו שידע ליתן את ידיו באופן מסכים לכוונתו, אבל כשבא בהפעיל יורה תמיד על השכלת הנפש, ושמור זה הכלל:

כי מנשה הבכור, מלת כי לנתינת טעם, כלומר לפי שמנשה היה הבכור והיה מן הדין לתת ימינו על ראשו, לכן מאחר שהבין ברוח נבואה כי היה קטן בברכה, הוצרך לשכל את ידיו: