ביאור יש"ר על התורה, בראשית מב:כא

ויאמרו איש אל אחיו, אין ספק שכמה דיבורים דברו איש אל אחיו באותן ג' ימים, שהיו במשמר, ולא גילה לנו הכתוב אלא דיבור זה כי הוא עיקרי להודיענו איך נתחרטו על מה שעשו:

אבל אשמים אנחנו, כלומר ראוי לנו לעשות כדברי האיש ולסבול הצער הזה, כי באמת אשמים אנחנו על אחינו:

אשר ראינו צרת נפשו, חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו:

על כן באה אלינו הצרה הזאת, מקרה הוא כמו שחשבנו בתחלה, שהאיש אדוני הארץ להיותו אכזרי בא עלינו בעלילות להרע לנו חנם, כי עתה שמענו מפיו שהוא ירא אלהים וחומל על רעבון בתינו אבל מידינו היתה זאת לנו, והשם מעניש אותנו בזה מדה כנגד מדה, כי כמו שלא חמלנו על יוסף אע"פי שהוא אחינו, כן האיש הזה לא יחמול עלינו אע"פי שהוא רחמן בטבעו, ותחת שמכרנוהו ברצון והסגרנוהו ביד נכרים, עתם מוכרחים אנחנו לתת אחד ממנו במאסר תחת יד האויב הזה: