ביאור יש"ר על התורה, בראשית לג:יד

יעבר נא, אל תאריך ימי הליכתך בעבורי, אלא עבור לפני כפי דרכך אף אם תתרחק:

ואני, אבל אני:

אתנהלה לאטי, אלך בנחת:

לרגל המלאכה, לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך, ופי' המלאכה מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו גם הממון יקרא כך, כמו אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (שמות כ"ב ז'), ומזאת הגזרה מלת מלאך בעבור שהוא תחת רשות השולח:

ולרגל הילדים, לפי רגליהם שהם יכולים לילך:

עד אשר אבא אל אדני שעירה, לא היה בדעת יעקב ללכת לשעיר, אלא רצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל, ורק דרך מוסר אמר לו כן, ולא כמקבל עליו נדר לבא אליו, כלומר ישוב אדוני לעיר ממשלתו, ואני מוצרך להתנהל לאטי, ואוכל גם בנחת לבא אל אדוני שעירה אם ירצה אדוני בזה, ולכן אמר עד אשר אבא, שהוא על תנאי, ולא אמר ואני אבא שעירה לרגל המלאכה וכו', אבל עשו לא היה חפץ בזה שיבא אליו יעקב לעירו, ולכן לא השיב לו דבר מענין הליכתו לשעיר, ורק אמר אציגה נא עמך וכו', שיתן לו מאנשיו כדי ללוותו עד חברון, ומשהבין יעקב כוונת אחיו לא הלך כלל דרך ארץ שעיר, אלא נטה לדרך אחר: