ביאור יש"ר על התורה, בראשית לג:יג

אדני ידע, חשש יעקב שמא ישתנה רצונו ויהפך לו לאויב בדדך, ובקש תחבולות להפרד ממנו כי לא בחר בחברתו:

כי הילדים רכים, כי הגדול שבהם י"ב שנה יש לו וימים מספר:

והצאן והבקר עלות עלי, כפי דעת בעל הטעמים ששם מונח בעלות פירושו, מוטלות עלי, כלומר טרחת הצאן והבקר ומשאם עולים ומוטלים עלי:

ודפקום, ענין דחיה, ופירושו אם ידפקום הרועים יום אחד שיצטרכו למהרם בעבורך אז ימותו כל הצאן:

ומתו כל הצאן, כבר זכר הצאן למעלה, והיה די לומר ומתו כלם, אבל לא רצה לומר כן כי יחמול על הילדים שלא יהיו במשמע, ולא זכר הבקר כי רק הצאן שהם בהמה דקה ימותו אם ידחקום, אבל הבקר לא ימות אלא יזיק להם: