ביאור יש"ר על התורה, בראשית לא:כ

ויגנב יעקב, לא הראה ללבן שהרגיש כלל במה ששמע מבניו ובמה שלא היו פניו עמו כתמול שלשום, שאם היה מרגיש שידע יעקב דבר מזה היה סופר כל צעדיו ולא היה ליעקב דרך להמלט, לכן הוצרך לברוח בהחבא ולגנוב את דעתו:

את לב לבן הארמי, הוסיף מלת הארמי, כלומר אע"פי שהוא הארמי הקוסם ובעל ערמה גדולה, אבל לדעת בעל הטעמים שחיבר מלת לב עם לבן, והפריד מהם מלת הארמי, יראה כאילו תואר ארמי מוסב אל לב, כי לולי כן היה ראוי להפסיק במלת לב ולחבר לבן הארמי יחד, ואכשר שמפרש לשון ארמי כמו רמאי בחילוף האותיות ופירושו שהוצרך יעקב לרמות את לבן בעבור שהיה רמאי, כדרך עם עקש תתפתל, אבל פירוש זה רחוק מפשטות הכתוב:

על בלי הגיד לו, לא שיאמר לו אני בורח, כי זה לא יתכן, אלא חסר כאן המגיד, ופירושו על בלי הגיד לו המגיד, והודיע הכתוב שהצליח יעקב בעצתו ועלתה לו לגנוב את דעת לבן עם היותו בקי בערממיות, לפי שלא היה אדם שהגיד לו דבר מבריחת יעקב, כי הסכימו כלם על ידו: