ביאור יש"ר על התורה, בראשית כז:לז

הן גביר, כששמע יצחק שיעקב קנה הבכורה מעשו חזר וקיים לו כל ברכותיו ואמר הנה יפה עשיתי במה ששמתיו לך לראש ולקצין, כי הוא הבכור, וכך היתה כוונתי הראשונה לתת כל המעלות לבכור:

גביר שמתיו לך, במה שאמר הוה גביר לאחיך:

ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, במה שאמר וישתחוו לך בני אמך כי הוא השתחואת העבד לאדוניו:

ודגן ותירוש סמכתיו, במה שאמר ויתן לך האלהים מטל וכו' ורב דגן ותירוש, ומלת סמכתיו לשון סעד ומשען, ותחסר בי"ת השימוש, כאילו אמר ובדגן ותירוש:

ולכה אפוא, יתכן שאינו לשון הליכה אלא כנוי לנוכח כדברי המסרה, ובא זקף קטן במלת אפוא לחזק הענין, שלעומת מה שאמר נתתי לו, יאמר עתה ולך מה אתן, אבל אם מלת ולכה מלשון הליכה יהיה המאמר השני מה אעשה בני חסר הכינוי, ויהיה ראוי לומר, ולכה איפה מה אעשה לך בני, אבל הנכון שהוא כנוי:

מה אעשה בני, מה נשאר לי עתה לעשות לטובתך, אתה גרמת לך כל זה במכירת הבכורה, ואין לך עוד תרעומת עלי: