ביאור יש"ר על התורה, בראשית כז:לג

ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד, כשהבין יצחק שזה השני היה עשו באמת, חרד מאד, כי בהשקפה ראשונה לא ידע מי היה הראשון, ואפשר שבירך למי שאינו הגון, ולזה בא לו פחד פתאומי, אבל כשנתן על לבו להתבונן בכל מה שקרה אז הבין בלי ספק שלא היה זה כ"א יעקב, ולאט לאט נתקררה דעתו עד שחתם דבריו במאמר גם ברוך יהיה, וכדרך שיתבאר:

מי איפוא הוא, כך אמר יצחק, מתחלה גמרתי בלבי לברך את עשו לפי שהשם לא פירש לי מי מבני יהיה המבורך, אבל עתה אני רואה שלא חפץ ה' בעשו, כי מנעו ה' מן הכבוד הזה, אולם מי הוא האחר אשר בא תחתיו והצליח כל כך במעשהו עד שעשה כל מה שהיה בדעת עשו לעשות, צד ציד, והביא לי אע"פי שלא צויתיו, גם אני אכלתי בטוב לב מכל מה שהגיש לי, והיה לי פנאי לעשות כל זה טרם יבא עשו מן השדה, ואח"כ נתתי לו ברכה כאות נפשו אע"פי שלא הכרתיו, והדברים שיצאו מפי לא היו בדרך הטבע, כי הרגשתי אז בעצמי סיוע אלהי ששם דבר בפי ונחה עלי רוח ה' ומלתו על לשוני, מכל זה אני דן שהיה יעקב המבורך ממני, כי לולי כן לא היה השם מסכים לברך איש זר אשר לא מזרעי הוא בברכות גדולות כאלו, וכמו שהשיב אח"ז לעשו בלשון ברור בא אחיך במרמה ובלתי מסתפק בדבר, לכן בהיותו הדבר גזור מאת האלהים גם ברוך יהיה עכ"פ: