ביאור יש"ר על התורה, בראשית כה:ח

ויגוע, הגויעה היא צאת הרוח מהגוף רגע אחד בלי ענוי ועכוב וכשנאמרה אצל הצדיקים ענינה בלא חולי מכאיב ובלא יסורין, ואין זוכים לה אלא הצדיקים, אבל אצל הרשעים כמו בדור המבול שאמר ויגוע כל בשר (לעיל ז' כ"א), וכן מתי מדבר שנאמר בגוע אחינו (במדבר כ' ג'), היא המיתה הפתאומית הבאה לענוש החוטאים על עונם, כדרך שכתוב והוא איש אחד לא גוע בעונו (יהושע כ"ב כ'):

בשיבה טובה, כמו שאמר לו הקב"ה ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה (לעיל ט"ו ט"ו), שלא אירע העינוי בימיו:

זקן ושבע, שבע ימים שלא התאוה שיחדשו לו הימים דבר, כי ראה כל משאלות לבו והיה שבע כל טובה:

ויאסף אל עמיו, המליצה הזאת לא נמצאת רק אצל הצדיקים, וענינה שנאספת נשמת הצדיק אל צרור החיים לחיי עד להתדבק עם מקורה שהוא עמה, וכן מפורש רוחו ונשמתו אליו יאסוף (איוב ל"ד י"ד), וכן כבוד ה' יאספך (ישעיה נ"ח ח ), וענין זה דומה ממש לאור השמש כשאוסף אליו נגה הירח והככבים, שאז שב נגהם אל מקורו שהוא השמש, ולכן המליצות דומות בשתיהם, אמר וירחך לא יאסף (ישעיה ס' כ'), וככבים אספו נגהם (יואל ד' ט"ו), כך האור העציון אוסף אליו נגה הנשמה, ולכן כמו שנגה הירח מתואר בלשון יקר שנאמר וירח יקר הולך (איוב ל"א כ"ו), כך על מיתת הצדיק נופל לשון יקר, כמו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קט"ז ט"ו), אבל הרשעים המכחישים בהשארת הנפש אומרים ואדם ביקר בל ילין (שם מ"ט י"ב), והבן זה: