ביאור יש"ר על התורה, בראשית יח:כה

חלילה לך, שרשו חלל והוא הפך הקדושה, כמו ואחלל שרי קדש (ישעיה מ"ג כ"ח), ופירושו דבר חולין יהיה לך זה ומאחר שאתה האל הקדוש לא אאמין שתעשה דבר חולין כזה, אלא תתן לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו, ויגבה ה' צבאות במשפט הזה להבחין בין צדיק לרשע:

כצדיק כרשע, כאשר יתחברו ב' כפ"י הדמיון יורו על הפלגת הדמיון וחוזק השווי ביניהם, ותהיה הכונה זה כזה וזה כזה, וכן פה והיה הצדיק כרשע והרשע כצדיק שניהם שוים, רק שקיצר בלשון:

השופט כל הארץ, וכי מי שהוא שופט כל הארץ לא יעשה משפט אמת, והנה אברהם ידע שהשם שופט צדק ואין בו עול חלילה, ולא הסתפק ח"ו אם יעשה משפט אם לא, אלא היה מקנא לשמו הגדול שלא יחולל בין הגוים, כי כל חשקו של אברהם היה לפרסם דרכי טובו ית' לבני אדם, ולפי שהיו אז יושבי תבל משוקעים בהבלים ולא ידעו את ה' ואת דרכיו, היה חושש אברהם פן ידברו סרה על ה' בראותם המשפט הקשה הזה שכולל צדיקים ורשעים יחד, ואף אם אמת הדבר שלפעמים כך תגזור חכמתו ית', כמו שקרה בימי דוד על שפקד את ישראל והמשחית הכה בעם שבעים אלף איש עד שדוד התפלל ואמר ואלה הצאן מה עשו (ש"ב כ"ד י"ז), הנה טעם הדבר הוא סוד כמוס ליראיו, אבל הגוים ההמה בימי אברהם לא יעצרו כח לבא בסוד ה', וישיתו בשמים פיהם לדבר און על משפטי ה', לכן התפלל אברהם שעכ"פ יעשה בעבור שמו הגדול שלא יחולל ביניהם, וזאת היתה כוונתו במלת חלילה: