ביאור יש"ר על התורה, בראשית טו:יד

וגם את הגוי אשר יעבודו, אע"פי שאני גזרתי על בניך להיות גרים ועבדים בארץ לא להם, אעפי"כ אשפוט את הגוי אשר יעבודו, ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי, והטעם כי הם לא ידעו מגזרת ה' ולא כיונו לעשות רצונו כי אם להרע לישראל, ולזה לא זכר ה' בברית הזה שם המצריים כלל, כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר שעשו רצון הבורא ואמר סתם שגוי אחד ירדה בישראל בפרך, לכן לב' טעמים נתחייבו המצריים עונש גדול, האחד הוא מה שאמרנו שכוונתם היתה לרעה, ולא לעשות רצון השם, וראיה לזה כי כאשר צוה אותם השם השכם והערב לשלח את ישראל מארצם הקשו ערפם לבלתי שלחם, וכדרך מה שכתוב בסנחריב והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד בלבבו (ישעיה י' ז'), ושנית שהוסיפו להרע לישראל יותר ממה שנגזר עליהם בהשליך בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם, וזהו שאמר דן אנכי, שאביא אותם במשפט אם עשו כמו שנגזר עליהם או הוסיפו רעה, כדרך שאמר הכתוב קנאתי לירושלים וכו' וקצף גדול אני קצף על הגוים וכו' אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א' י"ד):