ביאור יש"ר על התורה, בראשית יא:ו

ויאמר ה', צפה הקב"ה שאם יניחם לבנות העיר והמגדל כאשר החלו לעשות יפלו אח"כ ברעות גדולות עד להשחת, ויתחייב כל העולם כלייה בעבור שתהיה כל הארץ נשחתה כמו בדור המבול ויאבדו כלם מן הארץ, וכבר נשבע האל שלא יעשה עוד כן, על כן ברחמיו תקן הדבר טרם בא עד קצו כי בלל לשונם והכריחם לחדול ממחשבותם, וזהו אמרו:

הן עם אחד, פי' כלם משתתפים בעצה אחת וראש אחד להם אליו ישמעו כלם גם שפה אחת להם שבה יגידו איש לאחיו מצפוני לבבו:

וזה החלם לעשות, עתה החלו לעשות הרעה ועדיין לא שלם עונם, אבל אם אניחם בשלותם לא יבצר מהם לעשות כל הפשעים הגדולים אשר יזמו לעשות ופתאום יתחייבו כלייה, ואנכי לא חפצתי בזה:

כל אשר יזמו, לשון מזימה כשיבא סתם בתורה ובכתובים מורה תמיד על מחשבת רשע גדולה, כמו זממו אל תפק (תהלים ק"ט י'), וכן מחשב להרע לו בעל מזימות יקרא (משלי כ"ד ח'), אם לא שענינו מורה עליו שמדבר על מחשבת חכמה, כגון נצור תושיה ומזימה (שם ג' כ"א), לנער דעת ומזמה (שם א' ד') שפירושם על מחשבות החכמה המתגברות על הלב, ולכן כאן שנכתב סתם אשר יזמו פירושו לרעה, ובלשון זה העיד הכתוב שכל מגמתם היה להשחית ולהתעיב עלילות: