ביאור יש"ר על התורה, בראשית א:כב

ויברך, גזר עליהם תוספת טובה שזהו ענין הברכה בכל מקום:

לאמר, לא שאמר כך להם דוקא, כי לא יתיחד דיבור השם אל החיות שאינם בעלי דעה והשכל, אלא הכונה שגזר עליהם ברכה בלשון הזה פרו ורבו וכו', כענין שצוה תדשא הארץ, ישרצו המים וכו', שאין הכונה שהסיב הדיבור אל הארץ והמים:

פרו ורבו, שרש פרה נופל על דבר המוליד בכחו דבר אחר, ומה שהוליד נקרא פרי, לכן פרו היא ברכה שיולידו ולא יהיו עקרים, אבל ורבו הוא ענין אחר, ופירושו שיולידו ולדים הרבה לא ולד אחד בלבד, ושלא ימותו הנולדים בנעוריהם, אלא ירבו כ"כ עד שימלאו את המים בימי', והנה בא הציווי במקו' עתיד אע"פי שאין זה בכחם לעשות, ושיעורו אני נותן בכם כח שתפרו ותרבו:

והעוף ירב בארץ, כמו שפרט העוף בבריאתו כן פרטו בברכתו, ואמר בארץ כי אין העוף מטיל ביציו במים לפרות ולרבות שם: