ביאור יש"ר על התורה, שמות לג:ו

את עדים מהר חורב, אתה עדי שהיה בידם מיום שעמדו בהר חורב, ורמז בזה שאבדה מהם הסגולה ההיא הנפלאה של לב טהור שזכו אליה בעת מתן תורה, אבל עם כל זה נשאר בהם הכנה לקבל שפע האור הנאצל, וזה בלכתם כפי דרכי החכמה, שאז נקל להם להעתיק נפשם ממדריגה למדריגה עד בואם אל המדריגה העליונה, ואין הכח הזה בגויי הארץ שאינם מכת מקבלי התורה, כי נעתר השם לתפלת משה שהתפלל ונפלינו אני ועמך וגו', כאשר נפרש שם: