ביאור יש"ר על התורה, שמות יב:טז

מקרא קדש, מענין וקראתם דרור (ויקרא כ"ה י') שיודיעו ויפרסמו ברבים ע"י שלוחי ב"ד ושאר מיני ההכרזה והפרסום שיום זה קדוש לה', ולזה קרא לכל מועדי ה' מקראי קדש (שם כ"ג ב'), והתכלית הוא שישבתו העם ממלאכתם ויתקבצו לשמוע דבר ה' מפי ראשי העם וחכמיו, ויתענגו במשמנים וממתקים כי קדוש הוא משאר הימים, והם מועדי ה':

כל מלאכה, שם מלאכה אינו נופל אלא על מעשה אומן שמשנה בו טבעי הדברים לאיזה תועלת, כמו החורש משנה האדמה, וכן הזורע ומכסהו בעפר, או כותב שמשנה מראה הנייר, וכן כל אבות מלאכות ותולדותיהן יש בהן שינוי להועיל, כי המקלקלין פטורין, אבל העובד פעמים שעושה מלאכה כמו חורש וזורע ופעמים שאינו עושה מלאכה כגון נושא משאות ממקום למקום או רץ בעסקי רבו, וזהו ההבדל שבין מלאכה ובין עבודה:

אך אשר, לפי שהבישול ג"כ בכלל מלאכה כי הוא מתקן ומשנה המאכל, לכן הוצרך הכתוב להוציאו מן הכלל ולהתירו: