ביאור יש"ר על התורה, דברים ח:ג

ויענך וירעבך, אתה ראית במדבר סין כשכלה הבצק שהוצאת ממצרים ענה השם אותך והרעיבך, ואתה הלינות עליו, ואז נתן לך את המן:

אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך, כלומר נקל היה בעיני השם להספיק לך לחם ומזין טבעי במדבר, אבל האכילך את המן, אין כמוהו בארץ להודיעך דבר גדול והוא:

כי לא על הלחם לבדו, אע"פי שהלחם הכרחי לחיי האדם החמריים בעולם השפל, דע שאין חיי האדם תלויים לבד בדברים שהן תחת השמש, אלא החיים הללו הקשורים עם הטבע הם פחותים, ויש חיים רוחניים מובחרים ונעלים מאלה שיהו לאדם בשכרו שיתהלך לפני ה' בארצות החיים, ולכן ברצות ה' את יראיו יצוה על שחקים ממעל להזיל להם גם בחיי העולם הזה שפע שבע רצון ממעל לשמש, כדי שיבינו מדוגמת המן שיש כמו כן ביד ה' דברים אחרים וענינים רוחניים להחיות בהן נפש יראיו בעולם הבא וזהו על כל מוצא פי ה', כי אין הלחם לבדו עיקר חיי האדם, אלא השם יוכל להחיותו בכל מה שיגזור עליו להחיותו בו, וגם בלא אכילה ושתייה יחיה בדבר ה' לעולם הבא: