ביאור יש"ר על התורה, דברים כט:יט

לא יאבה, לפי שהרשע הזה עושה בזדון ונפשו נשחתה לגמרי, לכן אמר בו לשון לא יאבה, כי השם מואס בו, כדרך כי את כל אלה עשו ואקוץ בם (ויקרא כ' כ"ג), הנאמר בתועבות הגוים:

יעשן אף ה', נאמר כן על דרך משל כדי להסביר את האזן:

וקנאתו, כל לשון קנאה הנאמר אצל ע"ז ענינו שמקנא לכבודו ית' שלא יחולל:

ורבצה בו, שתחול על ראשו ולא תפרד ממנו לעולם:

ומחה ה' את שמו, כעונש דור המבול ואנשי סדום שנמחה שמם מן הארץ, וכמו שיעשה השם בעמלק באחרית הימים, וטעם העונש הנפלא הזה, לפי שמדבר במין הראשון של ע"ז שרמזנו עליו (לעיל ד ט"ז), שאינו בא מטעות השכל, אלא מהשחת הנפש ותגבורת היצר והנטייה אל התועבות, כדרך שהיה בדור המבול ובאנשי סדום שהשחיתו דרכם בכל מיני נבלות: