ביאור יש"ר על התורה, דברים כה:ב

והיה אם בן הכות הרשע, שנתחייב מלקות ע"פ ב"ד, וחז"ל למדו מכאן שפעמים לוקה ופעמים אינו לוקה, ומי הוא הלוקה, למוד מן הענין לא תחסום שור בדישו, לאו שלא ניתן לעשה, והוכיחו בתלמוד שכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע וממיר ומקלל את אביו בשם, וזולתם שזכרו שם:

והפילו השפט, בצווי, וכן והכהו, והעד מלת לפניו, ומלשון והפילו למדנו שלא ילקה יושב ולא מושכב ולא עומד על קימתו, אלא מוטה:

כדי רשעתו במספר, ואח"כ יפרש שהמספר הוא ארבעים, ואמר כדי רשעתו, כי כך קצבה החכמה העליונה שהמספר הזה הוא נערך אל שיעור רשעתו, ואולם כבר אחז"ל שאם יראה השופט שהלוקה חלוש ולא יוכל לסבול רק פחות מזה, כגון עשרים או פחות שלא ילקהו יותר: