ביאור יש"ר על התורה, דברים כא:טז

ביום הנחילו, בבריאות גופו, או ביום מותו והוא שכיב מרע או ב"ד ינחילו:

לא יוכל לבכר, אזהרה שלא יעשה כן, ואח"כ חזר להזהיר כי את הבכור בן השנואה יכיר, והיא מצות עשה להנחילו פי שנים, ולכן המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו עובר בלא תעשה ועשה, אע"פי שאין דבריו קיימים בדין, וכל שכן אם לא רצה להודיע שהוא הבכור והנחילו כאחד מבניו מדעתו שהוא הבכור, שעובר בהן, ואלו מצות מחודשות:

לבכר, לעשותו בכור לענין ירושה:

את בן האהובה, וה"ה אם שתיהן אהובות בעיניו בשוה, או אם אין לו אלא אשה אחת, וירצה להעביר הבכורה מן הבכור, שאינו רשאי, אלא שדבר הכתוב בהווה, שאין בטבע האב להעביר הנחלה מבנו הבכור אם לא מפני אהבת אשתו שילדה לו הבכור שתאלצהו לעשות כן:

על פני בן השנואה, לשון על פני ענינו תמיד כמו בחייו, כדרך על פני תרח, על פני אהרן, ולכן יראה כאן שאין הדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור, אבל אם מת הבכור בחיי אביו, אע"פי שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומוריש מן הדין לבניו, אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כך וכך בנכסי, ובנו של בני הבכור יטול כך וכך בנכסי, דבריו קיימין כדרך שהן קיימין במקום שאין שם בכור: