ביאור יש"ר על התורה, דברים יב:לא

כי כל תועבת ה' אשר שנא, לא בלבד האלילים ההם נקראו תועבת ה' אשר שנא, אלא גם כל דרכי עבודתם ומנהגיהם הם תועבה לפני ה', וכמו שידוע מסיפורי דברי הימים שלהם שקבעו חקים לעבוד לגלולים בזמה ובשכרות ומיני נבלות ותועבות, ולא זכרה התורה מאלה התועבות רק שיותר גדולה מכלם, והיא:

כי גם את בניהם, כלומר גם את זאת עשו, דבר שאין הדעת סובלתו, והוא נגד טבע הרחמים הנטועה בכל אדם לרחם על בן יקיר ועל בת אהובה יוצאי חלציו, ואתה יתאכזר עמהם לתת אותם למאכולת אש, וכמו שצעק הנביא ובנו במות וכו' לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי (ירמיה ז' ל"א), כלומר שהוא דבר אשר לא צויתי בתורה לעשות כן לשמי, ושמא תאמר יש דברים שלא צוה, ואעפי"כ אין רע לעשותם, לכן הוסיף ולא עלתה על לבי, כביכול לא עלה על דעתי שיעשה כדבר הזה, כי היא תועבה גדולה בעיני: