ביאור יש"ר על התורה, דברים יב:ל

פן תנקש, אינו לשון מוקש, אלא לשון דחיה ונפילה, כאדם נקש ברגלו ונכה רגלים, ופיק ברכים מתורגם וניקוש רכובין, וכן וארכבתיה דא לדא נקשן (דניאל ה' ו'), ואמר כאן אולי תדחה ותפול אחריהם:

אחרי השמדם מפניך, וכשראית המשפט אשר נחרץ עליהם תדע בלי ספק שאלהיהם שקר ואמונתם כוזבות ולכן נשמדו, ולפיכך אין אני מזהירך עתה שלא תעביד את אלהיהם כי על זה הזהיר במקום אחר, אבל אולי תחשוב שדרך עבודתם נכונה וכמו שאפרש:

ופן תדרש לאלהיהם, שמא תאמר בלבבך שהכרית השם את הגוים ההם רק בעבור שעושים כבוד ועבודה שלמה למעשה ידי אדם עץ ואבן, שאין ראוי לתת כבודו לאחר ותהלתו לפסילים, אבל העבודות והמנהגים שעבדו בהם את אלהיהם טובים ונכונים בעצמם, לכן אדרוש לדעת דרכי עבודתם לא לעבוד את אלהיהם, אלא לעשות כן לכבוד ה', ומה שהם עשו לזרים אעשה אני לאל חי וייטב בעיניו, לא תעשה כן וכו':