רבי אליהו מזרחי(רא"ם) נט

אלא במעשה שהתנאי שתלוי במעשה כההיא דפרק כל הגט דלעיל שהביאו לראיה אינו צריך אמירה ואילו התנאי התלוי באמירה אי אפשר שלא לאמרו מאחר ששלחו להיות פיו כפיו והשליח במקום הבעל הוא עומד וכמו שהבעל לא נתן הגט בלא אמירת שום תנאי הוי גט מוחלט כן השליח כשנתן הגט לאשה בלא אמירת שום תנאי הוי גט מוחלט ושינה דעת הבעלים שהרי לא שלח אותו אלא לתתו בתנאי וכיון ששינה דעת הבעלים אינו גט כלל אפילו אחד הזמן שקבע הבעל מאחר ששינה שליחותו ולאו דוקא אם לא אמר התנאי אלא אפילו אם אמרו שלא כתנאי בני גד ובני ראובן אינו גט משום דאז הוי התנאי בטל והמעשה קיים והוי גט מוחלט ושנה בזה דעת הבעלים ואינו גט כלל אבל גבי לא תתנהו לה אלא בבית אל תתנהו לה אלא בימין או שיקח החפץ תחלה ואח"כ יתן לה הגט שאינו תלוי באמירה אלא במעשה כיון שנתקיים התנאי די ואינו צריך בזה שום אמירה ואפי' בתנאי התלוי באמירה נמי עדין יש הפרש בין האומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר זמן כך ובין המגרש על תנאי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי מהלכות גירושין שהמגרש את אשתו לאחר זמן קבוע הרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי דומה לתנאי שהיא מתגרשת כשיגיע הזמן ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי גרש וזה עדין לא גרש עד שיגיע הזמן לפיכך המגרש בתנאי צריך לכפול תנאו וכל שאר משפטיה ותנאיה וזה אינו צריך לכל אלה וכו' ואף בזה אני אומר אם הבעל נתן הגט לשליח שיתנהו לה שלא תתגרש בו אלא לאחר זמן קבוע והשליח נתנו לה בסתם ולא אמר לה אלא הרי זה גיטיך ששלח לך בעליך ותהיי מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם אינו גט כלל אפילו לאחר זמן מאחר ששינה מדעת הבעלים שהרי הבעל לא עשאו שליח אלא שלא תתגרש בו אלא לאחר זמן כך והוא שינה דעת הבעל ונתנו לה בסתם כגט מוחלט לא כמו שחשבו אותם הלומדים שאע"פ שהשליח לא אמר כלום הרי נתקיים מאליו רחמנא ליצלן מהאי דעתא אבל ליכא לדיוקי ממה שנתן הגט לשלוחו ואמר לו שיתנהו לה בתנאי אם לא אבא עד זמן כך שהוא כאלו אמר לו תנהו לה בתוך הזמן שבין מסירת הגט לידך ובין סוף הזמן שקבעתי לה שאינו למעוטי שלא יתנהו לה קודם זה הזמן, דומייא דתנהו לה ביום פלוני שהוא למעוטי קודם יום פלוני משום דהכא לא שייך למעוטי קודם זה הזמן ועל כרחך לומר שלא בא למעט אלא לאחר זה הזמן משום דאיכא למימר בשלמא גבי תנהו לה ביום פלוני על כרחך לומר שלא אמר ביום פלוני אלא למעט שאם לא כן למה הוצרך לומר ביום פלוני אלא הכא בנדון דידן מאן לימא לן שבא למעט שום זמן דלמא לא בא למעט מידי אלא לומר שיתנהו לה בתנאי ולא במוחלט ומ"מ כיון דקפידא דבעל הוא שיתנהו לה בתנאי ולא במוחלט איכא למימר דילמא קפידא דידיה הוא מתרי טעמי חדא משום דבעי למהוי רשותיה בידיה עד סוף הזמן שקבע לה לגרש ושלא לגרש שאם ירצה לבא שלא יהיה גט ועוד משום דבעי למהוי האי גיטא גט של כבוד שכל העולם יכבדנו על זה באומרם שלא שלח לאשתו זה הגט שהוא גט זמן אלא מפני שחשש שמא תזקק ליבום אם היה לו אח או שמא יקרה לו מקרה מות במקום שאין שם עדים כמו שיקרה להולכי הדרכים ותשאר עגונה כל ימיה ואין כבוד גדול מזה מה שאין כן בגט מוחלט שהוא גנאי גדול למגרש בלתי סיבה ועילה שהדי נקרא שנואי בקרא דשנא שלח ואם ינתן ביד האשה אחר הזמן הקבוע אז צריך שינתן לה במוחלט בלתי שום תנאי ויש לו גנאי בזה כי יחשבו העולם שבעת נתינת הגט לידה שלחו לה וכיון שיש לחוש לזה מי הוא זה שרוצה להכניס ראשו בזה לומר שאין זה מקפיד אלא כדי שלא תתגרש קודם הזמן ההוא אבל בשאר מילי דכבוד ובזיון לא חייש להו מידי כאלו בתוביינא דליבא יתבי לגזור ולומר קים לו שהבעל הזה לא הקפיד בזה באסור אשת איש שהוא חיב חנק ואתי לידי מעוות לא יוכל לתקון זהו הנראה לע"ד אנכי הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה כד

על אודות הקונטרס אשר שלחתם לי על דבר הקול אשר הוציא חיים על הבחורה עזיזא בת ר' משה מסכוט שאמר שנתקדשה לו לפני פלוני ופלוני והיא צועקת ובוכה ואומרת שלא היו דברים מעולם ובקשתם ממני להודיע דעתי בזה אם היא צריכה גט אם לא

ראיתי הדברים מועתקים בו ובם כל מיני העדויות שקבלו שם מהם העדויות שהביא חיים הנ"ל על קדושי עזיזא הנ"ל ומהם העדויות על חזרת העדויות ההם וביטולן ומהם העדויות אשר הביא אבי עזיזא הנ"ל על פסלות העד הא' ומהם העדויות אשר הועדו בב"ה בכח החרם על פסלות הדיין האחד שפסלו חברו הדיין ומהם העדויות שהועדו על חיים הנ"ל שהיה מחזר אחר עדים שקרנים ומהם העדויות שהעידו על דיין העד האחד שהעידו שהוא עצמו הודה שבעל כרחו צריך לעזור את חיים מאחר שמעותיו בידו ומהם העדויות שהעידו על דייני העד האחד שלא היו יודעים בטיב קבלת העדות ולא בדרישות וחקירות וזהו נוסח העדויות אות באות בלתי תוספת ומגרעת

חיים הוציא קול שקדש לעזיזא בת רבי משה מסכוט ואמר שעדיו על זה רבי שמואל הכהן וגרשום איטלייאנו ובקש ממנו אנחנו חתומי מטה שנקבל עדות גרשום על זה שהיה אז במדינה ואז הלכנו בבית רבי משה מסכוט והודענו הענין לו ולחתנו רבי יהודה פרנסי והם השיבו שלא היו דברים מעולם ובקשו ממנו שנברר זה הענין ושנשאל לעדים איך היה ואז באו לפנינו חיים הנזכר וגרשום והשבענו לגרשום בתפילין ושאלנו לו מה יודע מזה הענין ואז אמר שכשהיה חולה מזרועו הלכו לבקרו בבקר הוא ושמואל הכהן ושלא מצאו אותו בביתו אבל בדפקם על דלת ביתו בא חיים מבית פרנסי ואמר להן היו עדים שאני רוצה לקדש לפניכם לעזיזא בת ר' מסכוט והם הודו לו על כך ואז חזר הוא ונכנס בבית פרנסי ודבר עם הנשים והכניס לשם העדים הנזכרים והמה ראו לשם לעזיזא עם אמה ואז הוציא חיים טבעת זהב ונתן אותה לעזיזא בתורת קדושין והעדים שאלו לה אם קבלה הטבעת ההיא בתורת קדושין והיא הרכינה בראשה והלכה לה ואמרה