רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קצו

ואפשר שמצאו זה וכתב עליו הודאה זו שאין זו הטענה סותרת טענתו הראשונה דלא היו דברים מעולם שהרי לפי טענתו זאת נמי מודה שלא היה לו עמו שום משא ומתן לא בפועל ולא בכתב ולא בדיבור מעולם ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה דאמגלתא תא אמאי לא הא מצי למגביה ביה דמצי טעין פרעתי ואפילו אם תמצא לומר דלא ידע האי דאידך אשכח לחתימת ידיה וכתב עלויה הודאה זו וטען האמת בקושטא דמלתא ואמר שלא לווה ממנו מעולם דתו לא מצי למטען פרעתי דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי מכל מקום מצי למטען אמנה היתה הודאתי זאת ביני לבינו אבל מעולם לא לויתי ממנו כלום ואפילו אם תמצא לומר דטען ואמר לא היו דברים מעולם דתו לא מצי למטען אמנה היו דברי מפני שפירוש לא היו דברים מעולם הוא שלא היה לי עסק משא ומתן עמו לא בפועל ולא בכתב ולא בדבור מעולם ונמצא שטענת אמנה היו דברי היא סותרת טענתו הראשונה של לא היו דברים מעולם מכל מקום מצי למיטען שכחתי וחתמתי שמי בסוף המגלה ואפשר שמצאו זה וכתב עליו הודאה זו שאין טענה זו סותרת טענה דלא היו דברים מעולם ואם כן על כרחין לומר דלא מצי למיטען על כתב ידו היוצא מתחת ידי המלוה שהוחזק בבית דין שהוא כתב ידו לא טענת אמנה היו דברי ולא טענת שכחתי וחתמתי בסוף המגלה ואפשר שמצאה זה וכתב עליו הודאה זו דלאו כל כמיניה לבטל שטר מקויים שהוא כתב ידו שיוצא מתחת ידי המלוה בטענות הללו וכיוצא בהן

ואי משום דכתיב ביה בההוא כתב ידו מודה אני יאודה לפני היתומים ואין עדים חתומים בו ונראה שנמלך בו ובטלו ומצאה אותו קלי הנזכרת לעיל מושלך בארץ ולקחתו בידה הא נמי ליתא דאף על גב דבטוען וחוזר וטוען פליגי בה בפרק חזקת הבתים עולא ונהרדעי דעולא אומר טוען וחוזר ונהרדעי אמרי אין טוען וחוזר וטוען וקיימא לן כעולא דטוען וחוזר וטוען היכא דקא טעין איהו גופיה אבל בנדון דידן דלאו איהו קא טעין אלא אחרים הם שטענו אותה בשבילו לית לן בה דהא אפילו אם היה טוען הוא עצמו אחר שנתחייב בטענתו הראשונה שאמרו לו שאין באותה טענה כלום אם לא היה טוען אותה אלא לאחר שיצא מלפני בית דין לא היה בטענתו זאת כלום משום דחישינן דלמא אנשים רעים למדוהו לשקר כדאמרינן בבתרא פרק חזקת הבתים ומודה עולא דהיכא דהוה קאי בבי דינא ולא טען ונפק לברא והדר אמר לבי דינא וטען דאין טוען וחוזר וטוען מאי טעמא טענתא אגמרוה כל שכן בטענו אותה אחרים בשבילו והוא לא טען כלום

ועוד אפילו אם היה טוען הוא עצמו אחר שנתחייב בטענתו הראשונה כיון שטענתו הראשונה דאמנה היו דברי משמע שהוא עצמו מסר אותו כתב ידו למרת קלי הנזכרת לעיל כדי ללוות בו אף על פי שעדיין לא לוה או כדי שלא להשביע את עצמו מטענתו השנית שטען שכתוב בו לפני החתומים ואין עדים חתומים בו משמע שהוא רוצה לומר שנמלך בו ובטלו והשליכו ומרת קלי או הבא מכחה מצאה אותו מושלך ולקחתו בידה ולא שמסרו הוא לה והן שתי טענות סותרות זו לזו שאין במשמעות הטענה הראשונה לשון שסובל טענתו השנית אין בטענתו השנית ולא כלום דבהדיא אמרו בפרק חזקת הבתים ומודה עולא דהיכא דאמר של אבותי ולא של אבותיך דאין טוען וחוזר וטוען ואין להשיב שלא ידע פירוש מלת אמנה מה הוא והי' חושב שפירוש אמנה היו דברי שלא לוה ממנה כלום אבל כתב כדי ללות בו ואחר כך נמלך ובטלו משום דלאו כל כמיניה לומר שהיה טועה בפירוש דבריו הראשונים כדי לקיים טענתו השנית דפירוש טוען וחוזר וטוען שיכול לטעון בבית דין ולחזור אחר כך ולטעון דברים אחרים לפרש דבריו הראשונים אף על פי שמכחישים קצת בזה כדפירש רשב"ם ז"ל לא שיאמר שדבריו הראשונים היו בטעות שטעה ואמר לשון כך במקום לשון דלאו כל כמיניה להאמינו בזה כדי לקיים טענתו. נאום אליא בכ"ר אברהם מזרחי זלה"ה סב

פירוש הרב במאמר רש"י בפ' בהעלותך ששאלוהו בשאלניקי

כתב רש"י אל מול פני המנורה נר אמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה יאירו שבעת הנרות ששה שעל ששת הקנים שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהם וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי וכו' יש מקשים דמההיא דמנחות פרק שתי הלחם משמע דלא אמרינן שכל ששת הנרות שעל ששת הקנים היו פונים למול האמצעי אלא אליבא דרבי אלעזר ב"ר שמעון דאמר צפון ודרום היו מונחים סדר הקנים וכן משמע נמי מפרשי' בשבת פרק במה מדליקין ואם כן הכא דמפרש ליה לקרא כמאן דאמר שכל הנרות שעל ששת הקנים היו פונים למול האמצעי על כרחך לומר דסבירא ליה דקני המנורה צפון ודרום היו מונחים ואם כן שלשה הצפוניים פונים למול האמצעי וכן שלשה הדרומיים פונים למול האמצעי מיבעיא ליה

ונראה לי דלא קשיא ולא מידי דהא בספרי שנינו בהעלותך את הנרות למה נאמר לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה שומע אני יהו הנרות דולקים על פני כל הנרות תלמוד לומר אל מול פני המנורה שיהו נרות מקבילין את המנורה ומנורה את הנרות הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחד באמצע נמצאו כולם מקבילין את האמצעי מכאן היה רבי נתן אומר האמצעי מכובד וכיון שכן הוא מצינן לפרושי לההיא דמנחות נמי לאו אליבא דרבי אלעזר ב"ר שמעון בלבד אמרו שכל הנרות של ששת הקנים היו פונים למול האמצעי אלא אפילו אליבא דרבי נמי דקאמר מזרח ומערב היו מונחים דהא קרא דאל מול פני המנורה יאירו לא משמע אלא הכי שאם תאמר שמול פני המנורה אליבא דרבי הוא הפרכת שהוא מול הנר האמצעי שיהיו כולם פונים לפני יי' דמשמע אותו לפני יי' ולא אחר אלמא חד נר בלבד הוא דהוה כלפי לפני יי' שהוא בית קדשי הקדשים ולא האחרים וכן פרש רש"י בפי' מנחות בפרק שתי הלחם אלא על כרחך לומר דלכולי עלמא קרא דאל מול פני המנורה בהקבלת כל הנרות לנר האמצעי קא מיירי ולא פליגי אלא בנר המערבי דרבי דקאמר מזרח ומערב היו מונחים סבירא ליה דנר המערבי הוא