רבי אליהו מזרחי(רא"ם) י

שיקולקל הוא בעשות אסור מאי שנא ה' אלהיכם אמת לה' אלהיכם שחוזר אותם כלם שמותיו של הקב"ה הם ואפי' בזמן הראשונים שהיו אומרים כל פרשיות הק"ש בקול רם אפי' שיאמר ב' פעמים ה' אלהיכם אמת בקול רם אין איסור בדבר ואפי' גנאי [אין] בה כמו בפסוק שמע ששם שאומר הפסוק ללא צורך נראה מגונה אמנם ה' אלהיכם אמת שהכל יודעים שהוא לצורך שנתקן כדי להשלים אין שם גנאי אלא שבח כ"ש וכ"ש שאם לא היה אומר אותו בלחש הוא והקהל כלם היו נשארים בקלקולם ולא היה מתקן דבר כי בפ' ראשונה של ק"ש יש כ"ד תיבות עם בשכמל"ו ובפ' והיה קכ"ב ובפרשת ויאמר עד אמת ס"ט סך הכל רמ"ה והאמת שאומרים הקהל בלחש אינו מהמנין אלא כדי לסמוך אלהים לאמת כמו שמפורש בתלמוד דאי תימא שהוא מן המנין א"כ אינם חסרים אלא ב' תיבות ולמה אמרו שחסרים שלש ושתקנו שיהיה ש"צ חוזר ג' תיבות להשלימם והלא אינם חסרים כי אם ב' אלא ע"כ אמת אינו מהמנין ואם הש"צ לא היה חוזר תיבת אמת נמצא שעדיין הקהל היו חסרים תיבה אחת מה תאמר שאמת שאומר בקול רם הש"צ הוא ג"כ משלים יקשה ה' אלהיכם למה תקנו שיחזור אותם אפי' בלא חזרה נמי יגביה הש"צ קולו בה' אלהיכם וישמעו הקהל בזה יושלמו מכל רמ"ח תיבות כמו שנעשים מתיבה אמת אלא מה אית לך למימר שאם לא היה חוזר אותם לא היו עולים למנין ולתשלום הקהל דאמרינן לגופיה אצטריך הכא נמי באמת אם לא היה חוזר לא היה עולה לתשלום רמ"ח דלגופיה אצטריך לתחלת ברכת אמת ויציב דהשתא אמר ה' אלהיכם אמת שהם מגוף הק"ש עצמה אם לא בחזרה אינם עולי' אמת שאינו מהק"ש על אחת כמה וכמה אלא ודאי אומרים אותו בלחש כדי שלא להפסיק בין אלהיכם לאמת וחוזר אותו בקול רם כדי להשלים לרמ"ח תיבות לקהל באופן שהוא והם מתוקנים והמשלים הוא שלם ואינו חסר ועתה לישנא בחוזר דיקא וכן נמצא במדרש רות פתח רבי יהודה ואמר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך התורה היא רפואה לאדם לגוף ולעצמות בעולם הזה ובע"ה דאמ"ר נהוראי אמר ר' נחמיא אסותא היא לבר נש בהאי עלמא בכל יומא מאן דקרי ק"ש על תקוניה דא"ר נהוראי א"ד נחמיא בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין אבריו של אדם והקורא ק"ש כתקוניה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו ודא הוא רפאות תהי לשרך אדהכי מטא ההוא ינוקא לאימארחא ויתיב קמייהו שמע אלין מלין קם על רגלוהי ואמר הלא בק"ש אין שם כי אם רמ"ה תיבות א"ל ר' חייא תיב ברי תיב יתיב א"ל שמעת בהאי מידי א"ל כך שמעתי מאבא בק"ש יש רמ"ח תיבות חסר תלת למנין אבריו של אדם מאי תקנתיה תקנו שיהא ש"צ חוזר שלש תבות ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכדי שלא להפסיק לאמת לא פחות משלשה ולא יתר משלשה אדהכי אתא רבי יהודה בריה דר' פנחס ויתיב לגבייהו וא"ל במאי עסקיתו א"ל במידי דקריאת שמע אדהכי והכי אתא האי ינוקא אמר ודאי הכי הוא מנין איבריו של אדם והא חסדו מהם ג' למנין איבריו של אדם ש"צ תקנו שיהא חוזר ומשלים אותם ומאן נינהו יי' אלהיכם שחסרו הג' תיבות שש"צ חוזר כו' הרי בג' או בד' מקומות מהמאמר שמורה בפירוש שש"צ אומר אמת בלחש וחוזר ואומר אותו בקול רם ובפרט במה שאומר כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכדי שלא יפסיק לאמת שאם לא היה אומר אותו בלחש מאי כדי שלא יפסיק לאמת אם מה שאומר בקול רם פשיטא שלא היה לו להפסיק שלא היה לו במה להפסיק ולא שייך שם תקנה כלל ועוד שהאמת שאומר בקול רם מוכרח הוא לאומרו שהוא תחלת ברכה אחרונה של קריאת שמע וא"כ אינו אומר אותו כדי שלא להפסיק וכן מה שאומר לא פחות משלשה ולא יותר משלשה יראה ששלשתן חוזר והאמת שאמר בקול רם הוא כדי להשלים רמ"ח על הקהל והאמת שאמר בלחש הוא כדי שלא להפסיק לאמת זהו הנראה לעניות דעתי עד יבא דבר אדוני ויורה צדק כגשם לא במלקוש יורה ארץ

וכתבו תחת זאת השאלה עשרה חזנים משלוניקי והעיד כל אחד בחתימת ידו איך נהגו כל ימיהם בחזנותם אם בספרד ואם בשיבילייא ובכל אותם המקומות ובשלוניקי לפני כל החכמים לחזן ולומר בלחש ה' אלהיכם אמת והיו חוזרים בקול רם יי אלהיכם אמת ולא מיחה שום חכם בידם ואלו הם החזנים אשר נקבו בשמות יום טוב ן' מוסא אברהם ארמא יוסף בן יעקב תמך יצחק ן' פרח יצחק חסן שמואל עלי גדליה וילסיד שלמה סאגיש יונה אורא בואינה יוסף ליואן יהודה צרפתי. חכמים אליעזר השמעוני שלמה קבלייר ז"ל שאלה ג'

נשאל נשאלתי על פירוש מאמר הגאון הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"ד מהלכות ברכת כהנים ואומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך והוא מקרא אותם מלה מלה על הסדר שאמרנו אם הוא מורה על שמלת יברכך הם עונים אותה מעצמם תכף שיקרא להם ש"צ כהנים מבלתי שיקרא להט יברכך כפי מובן פשט מאמרו אע"פ שדעתו בזה מתחלף מדעתו בפירוש המשנה בפרק אין עומדין ומדעת כל הפוסקים סקים שאמרו שהש"צ קורא אותם כהנים והם עונים אשר קדשנו וכו' ואחר כך מקרא להם יברכך והם עונים יברכך וכן בכל מלה ומלה או נוכל לפרש מאמרו זה מסכים לדעתו בפירוש המשנה ולדעת כל הפוסקים

התשובה נראה לע"ד שלא די שאפשר לפרש מאמרו זה מסכים לדעתו ולדעת כל הפוסקים אלא שאי אפשר ג"כ לפרשו כפי המובן מפשט מאמרו מכמה אנפי חדא דהא דאמרינן ש"צ מקרא אותם מלה במלה מאמור להם נפקא כדכתב הגאון עצמו לעיל וש"צ מקרא אותן מלה במלה והם עונים שנ' אמור להם עד שיאמר ואמור להם אכולהו תיבות דברכת כהנים קאי ומהי תיתי לחלק תיבת יברכך משאר תיבות דכולהו קראי הא קרא דאמור להם דרשוהו רז"ל לכמה מיני דרשות חדא דצריך שיהא הנשיאות כפים פנים כנגד פנים שנאמר אמור להם כאדם שאומר לחבירו ועוד שצריך לברך בקול רם שנא' אמור להם כאדם שאומר לחברו ועוד שהוא נדרש לעשה כדרבי יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה כה תברכו ושמו את שמי אמור להם ועוד שאין