רקנאטי על התורה, ויקרא

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. הזכיר השם המיוחד בדבור ולא הזכירו בקריאה כענין ואל משה אמר עלה אל ה' כי השם הנכבד קראו וזהו סוד אל"ף זעירא דויקרא והדבור אליו מהשם הגדול:

ובספר הזוהר [האזינו רפ"ה א'] כי שם יי' אקרא מאי אקרא כמה דאת אמר ויקרא אל משה דא שכינתא. ויש מפרשים הפך והראשון עיקר. וטעם מאהל מועד כי באמצעות השכינה היה מדבר עם משה כמו שאנו אומרים במוספים מפי כבודך כאמור. והבן כי באברהם נאמר והוא יושב פתח האהל כי לא נכנס באהל רק בפתח אמנם במשה רבינו ע"ה נאמר מאהל כי נכנס באהל ומשם נסתכל באספקלריאה המאירה זהו בכל ביתי נאמן הוא. והבן אמרו אדם כי יקריב מכם וכבר העירותיך בזה על דעת קצת חכמי הקבלה אך לא ידענו האמת אתם עד יערה עלינו רוח ממרום. ואיפשר עוד שרומז לקרבנות שמקריב מיכאל מנפשותיהן של צדיקים:

אם עולה קרבנו מן הבקר וגו'. כבר רמזמי לך סוד הקרבנות בכמה מקומות. גם צריך לכוין המקריב שיהא הקרבן ההוא תמורתו. וכן הענין מתחלה לוקח הבהמה ומשליכה לארץ בחזקה ודומה בנפשו כאילו השליך עצמו וכשמתודה מודה שחייב סקילה. עוד שוחט הבהמה ודומה בנפשו כאילו שוחט עצמו ומודה שהוא חייב הרג וחנק כי בעת ששוחט הבהמה תוקף ידו לשחטה וחונקה מעט בתקיפת השחיטה שלא ישהה הרי השחיטה הרג וחנק. אחרי כן שורפה ודומה בנפשו כאילו נשרף ומודה שהוא חייב שריפה ומתודה והקב"ה מקבלו. גם צריך הכהן לראות בשעת זריקת הדם האיש והאשה המתכפרין בקרבן. ובעבור שאסור להסתכל באשה לכן עשו הכיור במראות הצובאות כי כשהכהן מקריב קרבן נשים מסתכל בכיור ורואה בו פרצוף האשה המביאה הקרבן. אמרו רז"ל על מה העולה מתכפרת על עשה ולא תעשה הניתק לעשה רבי שמעון אומר אין העולה באה אלא על הרהור הלב רבי לוי אומר מקרא מלא הוא שנאמר והעולה על רוחכם (יחזקאל כ לב). ממי אתה למד מבניו של איוב שנאמר והעלה עולות מספר כולם וגו'. אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם. והנה לפי שתי הדעות האלו יש טעם נכון להיותה זכר כי אם היא באה על עשה ועל לאו הניתק לעשה ידעת כי העשה מזכור. גם אם היא באה על הרהורי הלב ידעת כי המחשבה היא מקור וראשית הכל:

ספר הזוהר (לא מצאתי מקור) ורזא דעולה סלקא דכר ולא נוקבא בגין דכולא רעותא דמחשבה טהורה סלקא בדכורא. והענין כי היא מתאחזת בתחלה במדת רחמים מה שאין כן בחטאת כי היא מתאחזת במדת הדין בתחלה:

ספר הזוהר (לא מצאתי מקור) תא חזי כד קרבנא דכר אתקשר כולא מעילא לתתא כד קרבנא נוקבא אתקשר כולא מתתא לעילא. תמים כבר פירשנו טעם התמימות. אל פתח אהל מועד וגו'. הפתח הזה רומז לשערי צדק כי שם עלוי הקרבנות. וזהו לרצונו לפני ה' כי היא הנקראת רצון שנאמר יעלו על רצון מזבחי (ישעיה ס ז') גם נקרא פני יי':

וסמך ידו על ראש העולה. כבר פירשתי טעם הסמיכה כי הוא להאציל עליה חטאו כמו שארמוז בענין העזאזל וזהו ונרצה לו כי מדת הדין תתרצה לו בזה. ואמרו רז"ל בירושלמי אמר רבי יוסי בר אבא כל מי שהוא תוכף לסמיכה שחיטה אין פסול נוגע באותו קרבן לנטילת ידים ברכה אין שטן מרקד באותה סעודה. לגאולה תפלה אין שטן מרקד כל היום. והבן כל זה היטב. גם סוד השחיטה והזריקה פירשתי:

והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה. נרמז במלת לנתחיה כי היה צריך הכהן המקריב שידע לכוין ולהקריב כל נתח ונתח וכל חלב ודם לעיקר מוצאו. וכן אמרו רז"ל בספרי רבי יאשיהו אמר שאם זרק את הדם כראוי ואינו יודע לשם מי זרקו ואם הקטיר את החלב כראוי ואינו יודע לשם מי הקטיר מניין שהכהנים נושאים עון שנאמר אתה ובנך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש:

ספר שבעה היכלות [זוהר בראשית מ"ה ב'] קרבנא סלקא תננא ומספקי כל חד וחד כדקא חזי ליה. . כהני ברעותא וליואי בבסימו דשירתא דא אתכלל בדא. . ועיילין היכלא בהיכלא רוחא ברוחא עד דמתחברן באתרייהו כדקא חזי ליה. . בסייפא ואשלימו דא בדא עד דאינון חד ואתנהרין דא בדא. . כדין נשמתא עילאה דכולא אתיא מלעילא ונהיר לון והוו נהרין כולהו בוסינין בשלימו כדקא חזי. . עד דההוא נהורא עילאה דכולא אעיל לבית קדש הקדשים. . ואתברכא ואתמליא כבירא דמיין נבעין דלא פסקין וכולהו מתברכאן לעילא ותתא. . ודע כי יש מן הזבחים שהם נאכלין למזבח ולכהנים ולבעלים כמו השלמים. ויש מהן נאכלים לכהנים כמו חטאות ואשמות וכולן וזריקת הדם והקטרת אמורין לכפרת העבירה אך העולה כולה כליל ולא היה רשות לדבר גופני ליהנות ממנה לפי שהעביר המחשבה בהרהור רע מנפש ועד בשר יכלה לשוב הכל רוח כמו שהיתה עיקר העבירה ברוח. ועל זה אמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה. ופירוש עולה אשה ריח ניחוח פירשתי בפרשת ואתה תצוה. ויש עוד מפרשים אשה כאילו השי"ן קמוצה. ועולה שהיא עולה למעלה ובאמרו הוא לשון זכר רמז לת"ת ישראל וריח רמז לחכמת אלהים:

ספר הזוהר [עיין נח ע' א'] אמר רבי יהודה כתיב עולה אשה ריח ניחוח. . אי עולה סלקא דכר ולא נוקבא דכתיב זכר תמים יקריבנו. . אמאי כתיב אשה. . אמר רבי יוסי אע"ג דלאתר דכורא קא סליק נוקבא לא בעייא לאיתפרשא מיניה ולדחייה לה לבר. . אלא בה אתקריב קרבנא. :

ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וגו'. הקרבנות הבאים על חטא שחיטתן בצפון משום דכתיב מצפון תפתח הרעה (ירמיה א יד) והנה למנוע הרעה הבאה מן הצפון או מפני שנגשים שם כחות המקטרגים וכחות מדת הדין צוה הקב"ה שכל שעה שיבואו שם ימצאו שחד ולא יבואו לקטרג. אבל תודה ושלמים בכור ומעשר שחיטתן בכל מקום בעזרה שלא היו באים על חטא:

ונתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וגו'. סמך הכתוב הראש אל הפדר וגם בית השחיטה היה מכוסה ממנו כדכתיב תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה יא) והבן. ולפי דעת האחד שרמזתי בענין החלב הטעם כי הם שוים ומקום אחד עילויים זהו על העצים אשר על האש:

ואם מן העוף עולה קרבנו ליי' והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו. כבר ידעת מה שאמרו רז"ל בחולין כשר בתורים פסול בבני יונה כשר בבני יונה פסול בתורים. הטעם הוא כי הם שני הפכים זה יסודו מים וזה יסודו אש. ואמר תחילת הציהוב שבזה ושבזה פסול כי בתורים הם קטנים וביונים הם גדולים:

ספר הזוהר [ויקרא כ"ו ב'] תא חזי מכל אינון עופי לא מקרבין אלא מן התורים ובני יונה. . אלא רזא דא מה דאתכשר בדא פסל בדא. . דא ימינא ודא שמאלא. . וכולא חד. . גם על סוד המליקה עוררונו ז"ל אמרו שם כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה והנה המליקה דוגמת עריפת פטרי חמורים ועגלה ערופה והשחיטה הפכה כי המקום ההוא נבחר לחלוק לה כבוד שתצא נפשה בלא ייסורין אמנם המליקה רמז כי הוא פנה אל השם עורף ולא פנים ולכן צריך מלקות מעין חטאו וזה טעם כי עם קשה. ומסוד הצפרנים תבין זה ותבין מה טעם הצפרנים מפילין את האשה ובסוד ההבדלה יתבאר בגזירת האל. או אפשר כי ענין המליקה שלא להניף ברזל על הקרבן שהרי אפילו במזבח נאמר לא תניף עליהם ברזל כל שכן בקרבן עצמו. אמנם בקרבן הבהמה אי אפשר בענין אחר. וטעם ונמצה דמו תבין מסוד זריקה:

והסיר את מראתו בנוצתה וגו'. דע כי השלכת המוראה והנוצה למקום הדשן היא דוגמת הקרבה ויתבאר בסוד תרומת הדשן הקודמת לכל הקרבנות והבן מה שאמרו רז"ל תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף. ועוד יש לרז"ל בספר הזוהר ענינים נוראים בסוד הקרבנות ראוי לנו להביאם. [פנחס ר"מ ב'] אמר שם סתרא דקרבנין סגיאין ולא אתמסר לאתגלייא בר לזכאי קשוט דרזא. . דמריהון לא איתכסי מינייהו. . סתרא דקרבנייא דא איהו ארבע דיוקנין חקוקין בכסא. . ודא איהו כורסייא דמלכא קדישא. . פני שור פני נשר פני אריה פני אדם דכליל לכולהו. . וכל אפין מסתכלין אילין לאילין ואתכלילן אילין באילין. . ומינייהו מתפשטן לכמה סטרין ורבוון עילאה ותתאה דלית להון שיעורא ומניינא וחשבון. . פני שור אתפשט לבעירי רוחא מיניה לארבעה זיינין ואתכללו בחד. . ואילין אינון פרים וכבשים ועתודים ועזים. . ואילין קיימין לקרבנא. . ובגין דמיניהון הוי מאינון חילין קדישין דמתפשטי מההוא פני שור מתקרבין ליסודא דלהון ואתהנין מההוא יסודא ולבושא דלהון. . ואי לא דהוי להו יסודא בהאי עלמא לא מתקרבי תמן. . כגוונא דהוי נייחא לשכינתא קדישא מרוחיהון דצדיקי ואתקריבת לקבל ההוא רוחא דההוא זכאה ואיתהנת מיניה. . בגין דמינה הות ההוא רוחא. . כך אילין איתהנון מסיטרא ויסודא>. דלהון. . ואיתהנון מההוא לבושא דמקרבי. . דהא מלבושא דרוחא דלהון הוות ובגין כך איתהנון מיניה. . פני נשר אתפשט לעופי רוח מיניה. . ונשר בתרין סטרין איהו. . ורזא דא ועוף יעופף תרין סטרין. . ובגין כך נחתא ואתפשטא מימינא ושמאלא דעופי. . מכל סטר דברא לא אתקריב אלא יונה ותורין. . דאינון בקושטא לזוגייהו מכל שאר עופין. . נרדפין ולא רודפים מהימנא דא לדא נוקבא לבר זוגא. . ועל דא קרבנא מינייהו. . ונחתי ומתקרבי אינון רוחין קדישין ואיתהנון מיסודא ועיקרא דלהון. . ואי תימא היאך אתפשט מהאי יונה או משפנינא דא לכמה סיטרין חיילין דלית להו שיעורא או מבעירא חדא אוף הכי. . תא חזי חד שרגא דקא איתמלי מיניה כל עלמא תוב אעא דקיק דליק לרברבא. . עד הכא מתרין סיטרין דחקיקין בכסא. . השתא אית לשאלא ארבע דיוקנין אינון דחקיקין בכסא מאי טעמא לית קרבנין מן אחרנין. . אלא ודאי מכולא קרבנא. . אריה חקוק בכסא בשעתא דקרבנא שלים אריה נחת ועאל באשא ואכיל ואיתהני תמן. . אדם חקוק בכורסייא אדם עיקרא דכולא ומתקריב תמן רוחיה ונשמתיה. . ואדם עילאה אתהני מאדם דלתתא וכל זיינא מתקרב לזייניה ואתהני מיניה איתהני מדיליה ממש ומיסודא דיליה. . ואי תימא הא אריה דלית ליה יסודא לתתא מההוא קרבנא. . אריה כליל בכולהו דהא מימינא הוי. . ובגין כך אכיל מכולהו. . וכל שאר לא אכלין מזיינין. . דימינא איהו. . הא כל ד' דיוקנין דחקיקין בכסא מתקרבין לקרבנא. . ובגין כך קרבנא שלים. . וכד הני איתהנו מיסודא ועיקרא דלהון כדין נחת רוח לאדלקא בוצינין עילאין. . כהני וליואי יהבי יסודא ועיקרא לאינון דרגין עילאין דלהון. . וכל דרגא יהב ליסודיה ארבע דיוקנין בכרסייא בקדמיתא. . כדאמרן זיינא לקבל זיינא ומתקרבי אינון בקדמיתא זיינא לזייניה. . פני שור כולהו פנים כל אינון דמתפשטי לאינון זייניה כדאמרן כולהו מתקרבי לעיקרא ויסודא דלהון. . פני נשר כדאמרן. . אריה כמה דאיתמר. . אדם דאקריב רוחיה ונשמתיה מתקריב לגביה אדם עילאה. . כהנא דמייחד שמא קדישא מתקריב לגביה כהנא עילאה. . ההוא דעל לבית קדש הקדשים. . ואיקריב ודאדליק בתיקוניה בנהירו דאנפין לקדמות כהנא דלתתא. . ליואי דנגני בחדוא ההוא משרא דלהון חדי ואנהיר אנפין. . ישראל קיימי על קרבנא בצלותא. . דהא בצלותא דלהון על כולא הוה. . אתער גבייהו ישראל סבא חותמא קדישא ואנהיר אפין. . כל זיינא לזייניה וכל מלה בתר יסודא דיליה אזלא. . ואתערו דרגין תתאין דרגין עילאין. . אע"ג דכולהו מתערין. . דרגין דחקיקין בהו בכסא לגבי דרגין בארעא יסודא דלהון. . ואינון דרגין עילאין דמיטמרן כולהו מתקרבים לסעודתא ומתערי. . אבל לית רשו לחד מיניהו לאושטא ידא בקרבנא עד דמלכא עילאה אכיל ואיתהני ויהב לון רשותא. . לבתר כיון דיהב לן רשו כל חד וחד אכל ואיתהנון כדקא יאות. . והיינו דכתיב אריתי מורי עם בשמי. . אילין אינון דרגין עילאין. . מורי עם בשמי דא דרועא דימינא בירכא דשמאלא. . אכלתי יערי עם דבשי יעקב ברחל הא אכילנא כדקא יאות. . שתיתי ייני עם חלבי. דא דרועא שמאלא בירכא דימינא. . הא כולהו דרגין עילאין דאיתהני בהו מלכא קדישא בקדמיתא. . ודא מעלא דיליה והנאה דיליה מיכלא דמלכא עילאה בקדמיתא. . ולהלן יהיב רשו לארבע דיוקנין דחקיקין בכורסייא ולכל אינון דמתפשטי מינייהו לאיתהנאה ולמיכל. . הה"ד אכלו רעים אילין ארבע דיוקנין דאמרן. . שתו ושכרו דודים כל אינון דמתפשטי מינייהו. . וכולהו אכלי ואתהנון כדקא יאות ונהירו אפין. . ועלמין כולהו בחדו. . וכל חד וחד בין דרגין עילאין בין דרגין תתאין ביסודא דלהון מתקרבין ואיתהנון. . דא איהו רזא וסתרא דקרבנא כדקא חזי. . אתא רבי אלעזר ורבי אבא וכל חברייא אישתטחו קמיה. . אמר רבי אמי אלמלא לא אתמסר אורייתא בטורא דסיני אלא אמר קב"ה הא בר יוחאי אורייתי וסתרי דיליה [דיי לעלמא]. . ווי לעלמא כד תסתלק מעלמא. . מאן ינהיר בוצינין דאורייתא כולא איתחשך מההוא יומא. . דהוא עד דייתי מלכא משיחא לא ליהוי דרא כדרא דא דרבי שמעון שרי בגויה. . והתעורר על זה המאמר הנפלא ממה שכבר כתבתי לך כמה פעמים כי כל דבר עליוני יש לו דוגמה וענין בזה העולם והוא אליו כצל אצל המיצל ואדוק בו. ועל כן אמר כאן כי רוח הבהמות נאצל ונשתלשל מחיה הנקרא שור ועל כן בהתקרבו על גבי המזבח מתעלה עליו כי הוא דוגמתו. ורוח העופות נאצל ונשתלשל מחיה הנקרא נשר ובהתקרבו על גבי המזבח פני נשר והכחות הנאצלות משם מתפרנסין בו. ופני אדם ניזונין ונהנין מנפש האדם המקדש אותו ונשמתו בעת הקרבן כל מין מתקרב למינו ונהנה ממנו וכל זה הוא אחרי התאחדות הכחות העליונות אז נוטלין הכחות פרס מאת המלך ונהנין כמו שאמרנו אמנם קודם לכן אינו רשאי שום כח ליהנות וזהו סוד מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאסור לאדם לעשות חפציו קודם תפלה:

:

ספר הזוהר [פנחס רמ"א ב'] על רזא דא א"ר שמעון אסור לאדם שיטעום כלום עד דייכול מלכא עילאה. . ומאי ניהו צלותא דבר נש כגוונא דא. . בקדמיתא מזמין לדיוקנין דחקיקין בכורסייא על אינון בריין. . דמתפשטי רוחין דלהון עופי ובעירי לקורבנא. . בריין דרוחא דלהון יסודא בהא עלמא מינייהו. . והיינו דקאמר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. . בריין דאתחזאן לקרבנא דרוחא דלהון מתפשטי עלייהו ד' דיוקנין מזמנין על בריין אילין. . היינו דקאמר והאופנים וחיות הקדש. . כל אינון חיילין אוחרני דקא מתפשטי מינייהו. . ולבתר כהנא רבא דקא מייחדא שמא קדישא היינו אהבת עולם אהבתנו וגו'. . ייחודא דקא מייחד היינו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. . ובתר ליואי דקא מתערי לניגונא היינו והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי השמרו לכם. . דא ניגונא דליואי בגין לאיתערא סיטרא דא לקרבנא דא. . ולבתר ישראל דא אמת ויציב ישראל סבא דקיימא על קרבנא דא הא דרגין עילאין פנימאין על כולא קיימין על פתורא. . אבל לית להו רשו לחד מינייהו למיכל ולאושטא ידא לקרבנא עד דמלכא עילאה אכיל. . והיינו ג' ראשונות ושלש אחרונות. . כיון דאיהו אכיל יהיב רשו לארבע דיוקנין וכל אינון סיטרין דמתפרשאן למיכל. . כדין אדם דא דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר דיוקנין בעי למיפל על אנפוי. . ומיסר רוחיה וגרמיה לגבי אדם דחקיק על אינון דיוקנין לאיתערא ליה כדקא חזי. . והיינו אליך יי' נפשי אשא. . תלת דיוקנין אחרנין וכל אינון דמתפשטין מינייהו. . תהלה לדוד והיינו יביעו ירננו יאמרו ידברו. . כולהו אכלי ומתהנון כל חד וחד כדקא חזי ליה. . מכאן ולהלן לימא בר נש עקוי דליביה. . יענך ה' ביום צרה. . עקוי כעוברתא דיתבי בעקוי למתהפכו כולהו סניגורין עלוי דבר נש. . על דא כתיב אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. . רבי שמעון הוי אזיל לטיבריא. . פגע ביה אליהו. . אמר ליה שלם דמר במאי קא עסיק קב"ה ברקיע. . א"ל בקרבנות קא עסיק ואמר מילין חדתין משמך. . זכאה אנת. . ואתינא למקדם לך שלם. . ומלה חד בעינא למשאל מינך לאסכמא. . במתיבתא דרקיעא שאילתא שאלו. . עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה והא כתיב באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי. . מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי שתיתי ייני. . אמר רבי שמעון וקב"ה מה אותיב לון. . א"ל אמר הקב"ה הא בר יוחאי לימא ואתינא למישאל מינך. . אמר רבי שמעון כמה חביבו חבב הקב"ה לכנסת ישראל. . ואסגיאו רחימו דרחים דשני עובדוי מכמה דהוה עביד. . אע"ג דלית אורחוי באכילה ושתייה בגין רחימותא אכל ושתה. . הואיל ואתי לגבה עביד רעותא. . כלה עיילת לחופה ובעת למיכל לית דין דייכול חתנא בהדה אע"ג דלאו אורחוי למיכל הכי. . הה"ד באתי לגני אחותי כלה. . הואיל ואתינא לגבה ולמיעל בהדה לחופה אכלתי יערי עם דבשי. . וילפינן מדוד דזמין לקב"ה ושני עובדוי ממה דאורחוי דקב"ה קביל ועביד רעותיה. . זמין למלכא ולמטרוניתא בהדיה. . הה"ד קומה יי' למנוחתך אתה וארון עוזך. . מלכא ומטרוניתא כחדא. . בגין דלא לאפרשא לון ושני עובדוי דמלכא. . הה"ד כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. . ולוייך מיבעי ליה דהא רינא וזמרא בלואי נינהו. . ואיהו שני ואמר וחסידיך ירננו דאינון מסיטרא דימינא. . א"ל קב"ה לדוד לאו אורח דילי הכי. . אמר דוד רבון כל העולמים בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. . וילפינן מהאי אורחיה דעלמא דמאן דמזמן לאחרא ההוא דאתי לגביה אית ליה למעבד רעותיה אע"ג דלאו אורחיה בכך. . ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. . הואיל ואתי חתן לגבי כלה אע"ג דלאו אורחיה למשכב אלא בכרים וכסתות. . ואיהי יהבת ליה אבנים למשכב כולא יקבל ברעותא דליבא. . הה"ד וישכב במקום ההוא. . על אינון אבנים אע"ג דלאו אורחיה בכך. . אוף הכא נמי אכלתי יערי עם דבשי. . אע"ג דלא אורחוי בכך בגין רחימו דכלה. . ועם כל דא בביתא דכלה ולא באתר אחרא. . באתריה לא אכילה ולא שתיה באתר דילה אכילה ושתיה. . הה"ד באתי לגני אחותי כלה. . מלאכים דשדר קב"ה לאברהם באתרייהו לא אכלו ולא שתו בגין אברהם אכלו ושתו. . א"ל חייך מלה דא בעא הקב"ה למימר ובגין דלא למחזק טיבו לגרמיה קמי כנסת ישראל סליק מלה לגרמך. . זכאה אנת בעלמא דמרך משתבח בך לעילא עליך כתיב צדיק מושל ביראת אלהים. :

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' וגו'. ממה שרמזתי לך למעלה תוכל לדעת כי בהקרבת הקרבן מתעלה רצון השפל ומתקרב ברצון העליון ורצון העליון בשפל לפיכך השפל צריך להקריב לו רצונו ע"י הקרבן וקושר נפשו בנפש קרבנו ואז מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו הה"ד ונפש כי תקריב ודרשו רז"ל במנחות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו כי בהקרבת הכהן הקרבן מדביק נפשו בנפש העליונה במזבח העליון בתחלה ומשם מתעלה הנשמה למעלה דרך עילויה ואז נקרא הכהן הזה מלאך שנאמר כי מלאך ה' צבאות (מלאכי ב ז') הוא ובהקרבת נפשו למעלה רצון השפל מתקרב ברצון העליון ורצון העליון מתרצה להשלים חפצו מאותו ענין שהקריב קרבנו בשבילו. קרבן מנחה. נקרא הקרבן הזה בשם מנחה מלשון הנחה כמה דאת אמר והנחה למדינות עשה (אסתר ב׳:י״ח חי') ומלשון הניחו את רוחי (זכריה ו ח'):

ספר הזוהר (לא מצאתי מקור) אמר רבי אלעזר האי דלא איהו מגו דבהמה לאיתערא קרבנא בשאר קרבנין ועל דא סלת מצה בגין לאתערא חדוא לאינון רתיכין קדישין האי מחשבה טהורה דאיקרי סלת ואקרי מצה אמאי איקרי מצה אלא רזא דמלה כד איהי מתקשרא בקשורא דדכורא איקרי מצוה בוא"ו וכד איהי ינקא למישריה דרתיכין קדישין איקרי מצה בלא וא"ו ובגין כך כל הני קרבנין דאתיין מסטרא דקמחא ונהמא בלחודייהו על דא אתיין וכולא ברזא דישראל וכהני וליואי כדקא חזי. וענין נתינת השמן וסודו תבין מפסוק שמן וקטרת ישמח לב וידעת פירוש לב והנה הוא להמציא מקום לאש העליונה לחול שם. גם ענין הלבונה מפסוק מקוטרת מור ולבונה:

והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו'. מכאן תבין טעם למאמר רבותינו ז"ל מלמד שהכהנים אוכלין והבעלים מתכפרין שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם כי הכהן הוא תחלת הבנין. ועל כן הוא המכפר על כן מקבל חלקן מן הקרבנות כי בקבלתו חלקו למטה כך נעשה למעלה. טעם קדש קדשים אבאר לך בפסוק כי עם קדוש אתה לה' אלהיך. והטעם שיזכיר הכתוב מנחה היא ביו"ד ויכתוב הוא כדי שלא לקצץ בנטיעות ליתן כל הכח אל הנקבה בלתי זכר רק היא אצלו בכח:

כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאור וכל דבש וגו'. בעבור שהקרבנות באים לרצון לשם הנכבד להשלים אלינו כל המדות על כן לא יבואו מן הדברים אשר להם היד החזקה כמו השאור הרומז למדת הדין החמוצה והקשה גם לא יבואו מן הדברים המתוקים לגמרי כמו הדבש רק מן המזוגים כענין שאמר בבריאת עולם שיתף מדת רחמים עם מדת הדין ובראו ואם יקשה לך היאך היו מקריבין חלב ודם המיוחדים לזרועות עולם לפי דעת אחד עדיין נבאר בזה לפנינו בגזירת האל:

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו'. הטעם לענין זה כי המלח תחלתו הוא מים ותולדתו לרוות הארץ ע"י המטר ולהולידה ולהצמיחה ובכח השמש המכה בהם יעשה מלח ונהפך טבעם להכרית הזרעים שנאמר גפרית ומלח שריפה כל ארצה וגו' והנה במלח נכללו המדות כולם המים בתחלתו והאש בסופו והזכיר הברית אחריו כי הוא רמז לצדיק ולכך אמר הכתוב כי אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח (ד"ה ב' יג ה) כי כמו שהמלח הוא טעם כל המאכלות כך היסוד הוא טעם כל כחות המלכות כי הוא מדתו של דוד המלך ע"ה. זהו טעם הרמב"ן ז"ל אמנם לפי מה שנראה שהוא דעת רבותינו ז"ל בספר הזוהר הוא כי כבר רמזתי לך כי מימי הים התחתון רומזים למימי העליון ועל כן הם מלוחים רמז למדת הדין ובעבור כי אין לבוא אל המלך בלעדה כדאמרינן בזאת יבא אהרן אל הקדש על כן אמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח על זה הענין רמז הכתוב ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים (ישעיהו מ״ח:י״ח חי'). כינה הנהר לשלום והים לצדק:

ספר הזוהר [נשא קכ"ה א'] מי המרים המאררים. אילין מי ימא דאינון מרירין. . מאי הא דא ימא קדישא. . בשעתא דאשתכחת בדינא קשייא כדין איקרי מי המרים המאררים. . ובגיני כך מיא דימא לתתא אינון מרירין. . תא חזי האי ימא קדישא כמה נהרין מתיקין עייל בגוה. . ובגין דאיהי דינא דעלמא מימוי מרירן. . כד מתפשטי מתיקין. . לזמנין מיא דימא מרירין לזמנין מתיקין. . ימא כד בלע כל שאר מימין יקרי ימא דקפא ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגויה. . גם לפי זה הפירוש ראוי לסמוך הברית למלח והבן. טעם אביב קלוי באש יתבאר בסוד העומר כי במנחת העומר הכתוב מדבר:

ואם זבח שלמים קרבנו אם זכר אם נקבה וגו'. בעבור שהשלמים באים להטיל שלום בעולם ולהשלים אליו מדת הדין ועל כן הם אם זכר אם נקבה. וכתב הרב ז"ל כי השלמים מלשון כל חפצי ישלים (ישעיה מד כח) אבנים שלימות. וטעם הקרבת האימורין פירשתי כי הם מתאוים התשמיש ומסכימים בחטא ועל כן לא היו מקריבין המוח ולב והריאה כי הם מיוחדים למחשבת החכמה וכולן אין להם זוג רק הן אחד אחד:

ספר הזוהר [צו כ"ז א'] תא חזי כתיב צו את אהרן וגו'. . רזא הכא ואוקימנא לית צו אלא עבודה זרה. . והכא אתייהיבית ליה לאיתוקדא ההוא מחשבה ולאתעברא מגו קודשא. . בהאי רעותא דסלקא לעילא ובהאי תננא ותרבין דמתוקדן בגין לאיתעברא מגו קודשא. . והאי צו ברשותייהו קימא לאפרשא לון מגו קודשא מגו האי קרבנא. . ואי תימא צו את בני ישראל. . הכי נמי דהא ברשותייהו קיימא כל זמנא דעבדי רעותא דמרייהו לא יכיל לשלטאה עלייהו. . והאי קרא כולא אתא לאחזאה רזא במלה לאתעטרא להאי רוח קודשא לעילא לעילא. . ולאפרשא לדא רוח טומאה ונחתא לה לתתאי. . דבמקום אחר מספר הזוהר [זוהר ח"א ס"ד ב' וס"ה א'] חביתין וכל שאר מנחות לאתערא רוח קודשא ברעותא דכהני וליואי וישראל. . ובההוא תננא ושמנא וקמחא דסליק מתרוון. . מסתפקי כל שאר מארי דדינין דלא יכיל לשלטאה בההוא דינא דאתמסר לון. . וכולא בזמנא חדא. . תא חזי כולא אתעביד ברזא דמהימנותא לאסתפקא דא ודא ולאסתלקא לעילא מאן דאיצטריך עד אין סוף. . בכאן מוכיח בפירוש כי העשן והחלבים והמנחות מתעלין למדת הדין לרוות צמאונה והטעם כי הם מטמטמין את הלב שנאמר ונטמתם בם. ולפיכך מתרבה החלב באכילה ושתייה כי הוא חלקו וכדי שלא להדבק בצד שמאל אמרה תורה כל חלב וכל דם לא תאכלו. ראיה לזה דברי רז"ל שאמרו חלב טמא אינו סותם רוצה לומר אינו מגין בפני הפורענות שאינו מצד ימין המגין כמגן אברהם. וכבר רמזתי לך כי צריך הכהן להקריב כל נתח לעיקר מוצאו כמו שאמרו רז"ל בספר הזוהר [זוהר ח"א ס"ה א'] תא חזי האי קץ כל בשר. . כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא תדיר. . ובגין כך תיקונא דבשרא תדיר לגביה. . ועל דא איקרי קץ כל בשר. . וכד איהו שליט על גופא ולא על נשמתא. . נשמתא סלקא לאתריה ובשרא אתייהיב לאתר דא. . כגוונא דקרבנא דרעותא סלקא לאתר חד. . ובשרא לאתר חד. . ובר נש דאיהו זכאה איהו כפרה ממש לכפרה. . ואחרן לאו בגין דביה מומא. . דכתיב כי לא לרצון. . ועל דא צדיקייא אינון כפרה בעלמא דקרבנא ממש. . והכלל כי כולן נוטלים פרס מאת המלך מן הראוי להם. ולפי זה לא יקשה לך מה שכתבתי למעלה בענין השאור והדבש אך עדיין קשה לי מניסוך המים והיין שאין דרך לפנות רק ימין ושמאל. וצריך אני לעשות לי רב. והנה לפי הטעם ההוא יהיה ענין החלב והדם והשאור והדבש והיין והמים רמז אחד. החלב והדם מותר לגבוה ואסור להדיוט השאור והדבש מותר להדיוט ואסור לגבוה. היין והמים מותר לזה ולזה. עוד יש טעם אחר באיסור אכילת החלב והדם יתבאר בסוד איסור המאכלות בגזירת האל כי הם מטמטמין הלב בהתערב דם נפש הבהמית עם דם האדם לא תוכל הנפש ההיא להשיג בוראה מפני נפש הבהמית שבו כי תהיה נפש מקולקלת בהלקחה אל האלהים אשר נתנה לא תוכל להשיג מעלתה מפני שנטנפה בנפש הבהמית וידוע לכל כי החלב והדם מטמטמין את הלב. וטעם לחם אשה שהם לחם לאשה וממנו לאשים:

דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' וגו'. צריך אתה לדעת כי כל העובר עבירה אחת ממצות התורה הרי הוא חוטא באותו ענין שהמצוה ההיא תלויה בו ובעבור כי מצוות לא תעשה נשפעות ממדת שמור צריך להביא כפרתו לתקן מעוותו דוגמת החטא ועל כן קרבנו נקבה כשבה או שעירה. וטעם היות האשם זכר כתב הרב ז"ל בעבור כי החטאת בחייבי כריתות שתשוב הנפש אל האלהים אשר נתנה והאשם לא יבא על חיוב כרת וכאילו הוא לריח ניחוח כעולה שהיא עולה למעלה מן החטאת. ופר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור הם נשרפים בחוץ וכבר העירותיך עליהם. וטעם על שפך הדשן ישרף וגו' פירשנו. גם שעיר נשיא תדע סודו מן השעירים שהם להעביר רוח הטומאה כמו שאמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר שעיר לא מתקרב אלא מגו לאתדכאה מרוח מסאבא וכו'. אמנם מה שנראה מדעת הרב ז"ל שכתב וזה לשונו ושעיר הנשיא בעבור כי הוא המולך אשר לו המשפט והלוחם מלחמות השם ועל חרבו יחיה כדרך שעירי עבודה זרה שהשעיר הוא לצדיק אשר לו המשפט והנה קרבנו שעיר לרמוז למדתו שהיא לוחמת מלחמות השם הגדול ולפיכך הוא זכר. וטעם היות ההזאה שבע פעמים שנאמר והזה מן הדם שבע פעמים לפני יי' תבין מסוד השביעיות. ואמר לפני יי' אפשר שירמוז לפנים של זעם ופני י"י הם פני הפרוכת והבן:

ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני ה' וגו'. כבר פירשתי סודו של מזבח הפנימי כי הוא כנגד מדת דינו של ישראל והנה צריך להתוודות באותו מקום שהיה החטא. ותבין מפני מה מזה שבעה הזאות בפרכת הקדש והבן. והנך רואה כי בפרים הנשרפים ובשעיר נשיא לא נאמר לריח ניחוח אשה ליי' כי הפרים יש מהם חלק בחוץ להעביר רוח הטומאה ובחטאת כהן משיח לא הזכיר ונסלח לו כי עדיין לא נמחל לו לגמרי עד שיתחנן לאלהיו כי מלאך יי' צבאות הוא וצריך להיותו נקי וטהר ידים ובחטאת יחיד לא הזכיר אשה כי לא הוצרך כי ידוע הוא:

ואת השני יעשה עולה כמשפט וגו'. הטעם להתקרב החטאת בראשונה כבר ידעת המשל שהמשילו בו רבותינו ז"ל כיון שנתרצה המלך נכנס דורון אחריו והענין כי החטאת בא לכפר פניו אל הקטיגור ואחר שנתרצה לו באה העולה לרחמים ועוד כי סדר הבנין הוא תחלה למדת הדין ואח"כ למדת רחמים שנאמר ובלא מחיר יין וחלב (ישעיה נה א). וסוד עשירית האיפה רומז לכנסת ישראל שהיא עשירית למנין ולבנין ופירוש איפה מדה: