רקנאטי על התורה, צו

צו את אהרן:

אמרו רבותינו ז"ל במדרש ילמדנו זה שאמר הכתוב כי מי בשחק יערוך ליי' (תהלים פט ז). אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן לא הייתי אומר למיכאל שיקריב קרבן וממי אני מבקש קרבן מישראל. וכבר ידעת כי מיכאל הוא הכהן הגדול של מעלה כי כחו מן החסד ואמרו במדרש כי נשמותיהן של צדיקים מקריב בדמות תמידים של אש אמנם בספר הזוהר (מדרש הנעלם נח כא' ט"א) אמר רבי יצחק לרבי חייא מה קרבן הוא זה יכול לומר כשאר קרבן אמר ר' חייא הקרבה כאדם מקריב דורון לפני המלך ומיכאל הולך עמם לפתח החמישי וששי לפני הקב"ה ואומר רבונו של עולם אשרי בניך בני אוהביך אברהם יצחק ויעקב אשריהם הצדיקים הזוכים לזה וכשמגיעין לשער השביעי שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מוצאים שם וכל נשמותיהם דצדיקייא כולהו תמן נכנסין מלאכי השרת ומקלסין לפני הקב"ה ונזונין מזיו אספקלריא המאירה ושם המנוחה והנחלה. ועתה הבן פירוש הפסוק לפי כוונת רז"ל:

ספר הזוהר [צו כ"ז א'] תא חזי כתיב צו את אהרן ואת בניו לאמר. . רזא הכא דא אוקימנא לית צו אלא עבודה זרה. . והכא אתייהיבת ליה לאתוקדא ההיא מחשבה ולאתעברא מגו קודשא. . בהאי רעותא דסלקא לעילא ובהאי תננא ותרבין דאיתוקדן בגין לאיתעברא מגו קודשא. . והאי צו ברשותייהו קיימא לאפרשא לה מן קודשא מגו האי קרבנא. . ואי תימא צו את בני ישראל. . הכי נמי דהא ברשותייהו קיימא כל זמנא דעבדי רעותא דמריהון דלא יכיל לשלטאה עלייהו. . והאי קרא כולא אתיא לאחזאה רזא במלה לאתעטרא בהאי רוח קודשא לעילא. . ולאפרשא לדא רוח טומאה ונחתא לה לתתא. . דא ברעותא ובצלותא כדקאמרינן ודא בעובדא. . כולא כדקא חזי ליה. . והאי קרא מוכח עלייהו דכתיב צו את אהרן. . צו דא עבודה זרה ורוח מסאבא לאמר דא איתתא דאיקרי יראת יי'. . כתיב הכא לאמר וכתיב התם לאמר. . הן ישלח איש את אשתו. . והא אוקמוה ובגין כך בהאי קרא כלא איתמר וכהנא קיימא לאתקנא כולא ברזא דאדם ובהמה. . זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון ידעי אורחוי דאורייתא ואזלי בה באורח קשוט. . עליהון כתב יי' עליהם יחיו. . מאי עליהם אלין אורחיה אורייתא. . יחיו יתקיימו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. :

זאת תורת העולה. [זוהר שם] אמר רבי חייא האי קרא אוקימנא ליה בהאי גוונא. . זאת תורת דא כנסת ישראל. . העולה דא מחשבה רעה דאיהו סלקא על רעותא דבר נש לאסטאה ליה מאורחא דקשוט. . היא העולה היא דסלקא ואסטייה ליה לבר נש בעי לאוקדא ליה בנורא. . בגין דלא אתיהיב ליה דוכתא לאסטאה. . ובגין כך על מוקדה על המזבח כל הלילה. . מאן לילה. . דא כנסת ישראל דאיהי זאת לאיתדכאה בר נש מההוא רעותא. . על מוקדה בגין דנהר דינור איהו אתר לאוקדה לכל אינון דלא קיימי בקיומייהו. . דהא עאלין לון ההוא נורא דדליק ומעביר שולטניהון מעלמא. . ובגין דלא ישלטון על מוקדה כל הלילה. . ואכפייה ולא שלטא. . רמז בזה המאמר כי העולה היא באה להעביר רוח הטומאה ושלא תשלוט ולתת לה חלקה בבשר ובאימורין ובעשן ובחלבים ובעשן המתעלים שם ואז והיה מחניך קדוש:

ספר הזוהר (זהר חדש מ"ו ט"ג) ובסטר שמאלא קיימא דרגא אחרא דבסטר מסאבא דאיקרי אוף הכי ממשבה ואיקרי מחשבה רעה. . בגין דאיקרי איהי רעה דרגא דאיהו רע ובגין כך איתקרי מחשבה רעה. . הכא קיימי כל רעותין בישין וכל הרהורין בישין וכל זנותין בישין וכל בישין דעלמא. . ואיהי קיימא לכל רעותין אילין דאסתאב בר נש בהו. . בהאי מחשבה רעה קיימי כמה דרגין מסאבין וכלהו קיימי לסאבא ליה לבר נש רעותין דאינון הרהורין דמחשבה רעה. . וכדין אסתאב בר נש בהו ואתדבק בההוא סטרא. . ועל דא בעי לקרבא עולה לאתדכאה. . כד קריב בעי לאסטאה רעותיה לגבי מחשבה קדישא. . וסליק תננא מאינון חלבין ואימורין באינון אתרין וההיא מחשבה רעה סלקא בקדמיתא. . וכולהו נטלי ליה ורוון מיניה. . ולבתר סליק תננא אחרא דקיק. . וכל אינון עילאין מינייהו מאריהון דדינא מתכנשי ועיילין לגו. . עד דאתפרשו דא לגו דדא ואתרוו ואיתזנו כל חד וחד. . ועאל דא לגו דדא ואתכניש דא לגו דדא עד דאסתליקו כלהו. . לאתכללא כלא דא עם דא ולאשתלמא דא עם דא וגופא אתקשר בגופא. . כדין אתעטר ההוא בר נש רעותיה ברעותא דההיא מחשבה דכייא דאיקרי מחשבה טהורה. . וכדין כהנא מסיטרא דימינא וליואי מסיטרא דשמאלא מקשרי סייפי בסייפי. . עד דאסתלק הא מחשבה טהורה בין ימינא ושמאלא ואתחברו דא עם דא לאתחברא ולאעלא דא בדא. . וכד כולא אתקשר דא בדא עלמא דאתי אפיק כל נהירו לאתנהרא כחדא כולהו. . וכל חדו אשתכח וכל אנפין נהירין. . וכולא איהו בבסימו. . ואתפרש בר נש מגו מחשבה רעה ואתדבק במחשבה טהורה עד דאיתדבק כולא במחשבה סתימאה עילאה דכולהו והוי כולא חד. . ומה דאישתאר מן קרבנא לאיתכלא בליליא דלא יתהני מיניה בר נש. . מאי טעמא דהא עולה קרבן דעלוון לית ליה רשו לבר נש דעלמא לאתהנאה מיניה. . בגין דההוא קרבנא לא אתקריב אלא מגו דאתמשכא במחשבה רעה סיטרא דמסאבא. . ובגין דלא אתפשט ולא יסגי סיטרא דמסאבא כולא אתהדר לגו אשא לאתכללא. . ולא יתהני מההוא קרבנא בר נש בעלמא. . בליליא מתאכלי כל מה דאישתאר כד"א על מוקדה על המזבח כל הלילה. . בגין דכד עאל ליליא כל אינון גרדיני נימוסין משתכחי ואזלי ושלטי וכל אינון אימורין ותרבין. . כלהו מתאכלי ומאינון איתזנון כל אינון גרדיני נימוסין. . ואינון חולקא דלהון לאיתזנא בגין דלא ישלטון ולא יתקרבון לגו קדושא. . ויתפרש בר נש מההוא סטרא ואיתדבק ברעותא עילאה. . וקב"ה כדין שביק לחובוי דההוא בר נש וכהנא מכפר עליה כדכתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו. <ואז יסלח לו אדונו לאותו אדם והכהן מכפר עליו ככתוב "וכפר עליו הכהן מחטאתו":

[פקודי רל"ח ב' וצו כ"ו א'] זאת תורת העולה אמר רבי שמעון אע"ג דקא אמרן דכתיב אדם ובהמה תושיע י"י. . עולה סליקו וקשירו בכנסת ישראל לעילא ודבקא דילה בגו עלמא דאתי למהוי כולא חד. . ובגין דאיהי סלקא לאתעטרא בגו עלמא דאתי למהוי חד איקרי עולה קדש קדשים. . ובגין כך איקרי עולה דסלקא לאתעטרא למיהוי חד בקשורא חדא בחדו. . ובגין דסלקא לעילא לעילא כתיב זאת תורת העולה. . רזא דכר ונוקבא כחדא תורה שבכתב ותורה שבעל פה. . זאת דא תורה שבעל פה. . תורת דא תורה שבכתב. . העולה דא עלמא דאתי דאקרי קדש קדשים ועולה קדש קדשים ודאי. . ובגין כך סדורא דנכיסו דילה לסטר צפון דאיהו סטר שמאלא. . דהא איהי תורה שבעל פה לא סלקא בחביבותא אלא מסיטרא דצפון. . כמה דאוקימנא דכתיב שמאלו תחת לראשי. . וכדין איהי סלקא בחביבותא ואתעטרת בימינא ואתחברא באמצעיתא. . ואתנהיר כולא מרזא דקדש קדשים. . ודא מגו דרזא דאדם בצלותא וכהנא ברעותא וליואי בשירתא. . והא אוקימנא כמה דעולה קדש קדשים רוח עילאה. . בגין דתלת רוחי קשירן בההוא רוח תתאה דאיקרי רוח הקדש. . רוח דלגו באמצעות דאיקרי חכמה ובינה. . ודא הוא רוחא דנפיק מגו שופר כליל באשא ומייא. . רוח עילאה דאיהו סתים בחשאי דביה קיימין כל רוחין קדישין וכל אנפין נהירין. . ובגין כך אהדרת עולה רוחא ממש. . ולבתר מרזא דבהמה מיסתפקי דאיתגזרו לאקשרא רוחא אחרא דאיהו גו מסאבא. . מאינון תרבין ושמנונין כמה דאיתמר. . ובגין כך עולה קדש קדשים. . שאר קרבנין למעבד שלמא בעלמא כולהו. . מכמה סטרין ומארי דדינין. . לאתערבא ולאתנהרא מגו רעותא לאתבשמא. . איקרון קדשים קלים בגין דלא מתעטרי לעילא לעילא בקדש הקדשים. . ועל דא איהו קדשים קלים ונכיסו דלהון בכל אתר ואתר כמה דאוקימנא. . אבל עולה דאיהי רזא דקדש קדשים לאו איהו בשאר קרבנין דכל עובדהא קדש. . רמז בזה המאמר כי תחלת עלוי הקרבן בכנסת ישראל כדאמרינן יעלו על רצון מזבחי וכבר ידעת פירוש רצון כי הוא המזבח ומשם לתפארת ישראל שנאמר ובית תפארתי אפאר:

עוד אמרו שם בספר הזוהר [פנחס ר"מ א'] מאי צו זו עבודה זרה בגין דלא יעול גרמיה לאסתאבא ברוח מסאבא דאיהי עבודה זרה ממש. . רבי אלעזר פתח ואמר באתי לגני אחותי כלה וגו' האי קרא אוקימנא אבל שית סידרין דקרבנא הכא וכולא איתמר. . אמר ר' שמעון אלעזר ברי יאות הוא דשרית מילה וסתמא. . אימר. . אמר בגין דחמינא בספרא דחנוך מלה ואוליפנא. . אמר אימא ההיא מלה דחמית שמעית. . אמר כולא חד מלה. . קב"ה אמר דא באתי לגני בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקן כולהו סלקין לגו גנתא דעדן בקדמיתא רזא דכנסת ישראל. . והיאך בקדמיתא ושירותא דקרבנא בשעתא דבר נש מודי חובוי עליה וכהנא זריק דמיה על מדבחא. . השתא אית לאסתכלא איך אינון רוחין קדישין איתהנון מהאי. . ומאי טעמא קרבנא דבהמה. . דהא יתיר סגי לגברא בר נש ההוא רוחא וגברא בתיאובתא. . מאי טעמא נכיסו דבהמה לאוקדה לה בנורא דמדבחא. . אלא רזא איהו בגין דאית בהמה רביעא על אלף טורין. . ואלף טורין אכלת בכל יומא. . דכולהו אתקריין בהמות. . ועל דא תנינן דאית בעיר אכיל בעירי. . וממה הוו. . מאשא וכולהו לחיך לון ההיא בהמה בלחיכה חדא. . הה"ד כי י"י אלהיך אש אוכלה. . וכל מיה דירדן מלייא בשית שנין היא עבדת לה גמיעה חדא. . ובחדא דמלה חמינא דכל הני עיקרא ויסודא להני בעירא דלתתא. . בגין דרוחא דבעירי מינייהו אתפשטת לתתא. . ואתעביד ההוא רוח לתתא בבעירי. . וכד חב בר נש אייתי בעירא לקרבנא וההוא רוחא דבעירא דא סלקא ויתיב לאתריה. . וכל אינון דזנא דא מתקרבין. . ואתפשט ההוא רוח בכולהו. . ואתיין ואתהנון מההוא חלבא ודמא דההוא לבושא דרוחא דא. . דהא מסטר דלהון הוות בגין ההוא רוחא דלהון. . וכלהו אתרוון ואתהנון ואתעבדן סניגורין על ההוא בר נש. . ועאל דרך ושט כמה דאיתמר. . ובגין כך קורבנא מן הבהמה. . אמר רבי שמעון בריך בני לקב"ה. . ועלך איתמר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. . ישמח אביך כללא. . ואמך דא כנסת ישראל. . ותגל יולדך ברתיה דרבי פנחס חסידא. . ודע כי לפי שההרהור מצוי בלילה כשאדם נעור על מטתו שנאמר הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם (מיכה ב א') על כן הקטר חלבים ואימורין בלילה שנאמר כל הלילה עד הבקר (שופטים יט כה) להיות הכפרה בזמן העבירה>:

ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד לבש על בשרו וגו'. תרומת הדשן קודמת לכל עבודות שביום. ועניינה וסודה להעביר רוח הטומאה הנשארת מעיכול אברים ופדרים הרובצת עליהם ועל כן לא תעשה רק בבגדי לבן כי בחסד יכופר עון:

ספר הזוהר [צו כ"ו ב'] מה כתיב ולבש הכהן מדו בד. . אילין לבושין מיוחדין לקדושא. . בד יחידאי דמייחדי לקדשא. . וכתיב בגדי קדש הם. . מאי טעמא דא קדש. . אלא רזא דמלה כדאמרן דאיהי קדש הקדשים דסלקא כולא ואתעטרא בקדש הקדשים בקשורא חדא. . ולבתר מפני ואעבר רוח מסאבא דסאיב כולא דלא שלטא ולא יקרב גו מקדשא. . ויתעבר מכל סיטרי קדשא ואשתאר כולא קדש בקדושה יחידאי. . עוד שם במקום אחר [קדושים פ"ז א'] כתיב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד. . אמאי אקרי בד יחידאי. . בגין דלא לאתחברא להאי פשתים כחדא. . ועל דא לא כתיב מדו פשתים אלא בד יחידאי. . וכהנא אמאי בעי לאתחזאה בהאי. . אלא אילין מאני בד בעי לאתחזאה בהו על מזבח העולה כד הוא מפני קטמא דדשונא דעולה. . דהא עולה מסיטרא דעבודה זרה והרהורא בישא קא אתיא. . ובגיני כך בעי לאתחזאה בהו בלחודייהו ולא בערבוביא כגון דאמרן. . בגין דאתכפר ליה לבר נש כל אינון חובין דאתו מההוא סיטרא. . וכד עייל למקדשא אתר דשלימו אשתכח. . וכל אינון פולחני דשלימותא אע"ג דאתחברו ביה. . כמה דאמרן בציצית. . בגין דתמן אשתכחו ואתחברו כל אינון זיינין דלעילא. . ובכל אינון מאני מקדשא משתכחין כמה זיינין משניין דא מן דא וכלהו אתכללו תמן כגוונא דלעילא. . זכאין אינון ישראל וקב"ה יהב לון אורייתא דקשוט אוריתא מהימנא. . ורחים להו על כל שאר עמין. . דכתיב אהבתי אתכם אמר יי'. . כשתבין זה המאמר תבין טעם היתר כלאים בבגדי כהן כי הוא כמו טעם שהתירו בציצית ובמשנה תורה יתבאר בע"ה. מוסף על זה כי הכהן הוא המכפר על ישראל וצריך להשלים אליו כל המדות כמו שרמזתי בסוד התפילין וזה לא הותר אלא אל הכהנים המשתמשין בשרביטו של מלך כד"א והזר הקרב יומת:

ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וגו'. הוצאת הדשן מחוץ למחנה אינה ראויה לעשות בבגדי לבן רק בבגדים אחרים והבן מלת אחרים היטב ותבין סוד גדול כד"א וכבודי לאחר לא אתן (ישעיה מב ח). מדרש רות (זוהר חדש ע"ה ט"א) ולסטרא דמסאבו לא יהיב קב"ה שמא דיליה שנאמר אני י"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. אני רמז לשכינה שנאמר ויסרתי אתכם אף אני. יי' רמז למדת רחמים מהו לאחר לא אתן רמז בו לא תשתחוה לאל אחר דהא מסטרא דמסאבו טמא. וזה טעם הוצאת הדשן אל מחוץ למחנה כטעם הנשרפים בחוץ שנאמר והיה מחניך קדוש ומכל מקום צריך מקום טהור כטעם תמימות פרה אדומה והבן זה:

והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וגו'. כבר ידעת כי המזבח הוא הרצון והאש הגדולה עליו כי משם קבלתה וצריך לייחד האם בבת:

ובער עליה הכהן עצים. דוגמת המדה ההיא והעולה וחלבי השלמים קריבים עליה כי שם עילויים כמו שרמזנו למעלה. וטעם אש תמיד תוקד על המזבח כבר רמזתים. ויש עוד מפרשים כי טעם אש תמיד תוקד על המזבח כדי להשלים לישראל כל כחות המקטרגים שימצאו פרס מאת המזבח בכל שעה:

לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה וגו'. כבר רמזתי איסור החמץ ומשם תשכיל ורז"ל למדו מכאן במנחות שאפילו השיריים הנאכלים לכהנים הם מצה ולא חמץ שנאמר לא תאפה חמץ חלקם והטעם ידוע כי מדת הכהנים הפך החמץ:

זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבה ליי' וגו'. בעבור כי הכהן המכפר צריך להתכפר קודם וקרבנו כליל שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל מה שאין כן במנחת ישראל שנאמר והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו שהכהנים אוכלין והבעלים מתכפרים חלף עבודתם כי באכילתם יזכו משלחן החסד אחרי קבלת מדת הדין חלקה ותהיה הכפרה שלימה במדת החסד ובמדת הדין ולא תהיה מקטרגת וישפיעו ברכה לעולם. אמנם הכהנים שהם למעלה ותחלת הבנין קרבנם כליל:

כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר וגו'. בעבור כי החטאת בא לכפר פניו על החטא ולרצות מדת הדין ושם עלוייו על כן הנוגע בו יקדש להיות כמוה ולכבס בגדים כי צריך להסיר הטומאה ע"י המים העליונים. ואמרו רבותינו ז"ל אשר יזה ולא שכבר הוזה שאם ניתז מדמה על הבגד לאחר הזאה אין הבגד טעון כביסה כי לאחר מצותה נטלה מדת הדין חלקה ועולתה קפצה פיה ואין שם טומאה. וכלי חרס טעון שבירה ואינו יוצא מידי דפנו רק ע"י כבשנות וטעם הדבר תבין מפסוק יתן כעפר חרבו (ישעיה מא ב) ובמאמר רז"ל שהקדוש ברוך הוא טובל באש והמשכיל יבין:

ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל וגו'. כבר הודעתיך כי כל יום ויום יש לו כח מיוחד הפועל בו ולא יותירו אלו על אלו ובהכין האדם בזה היום לצורך מחר הוא פגול ומכאן תבין טעם אין יום טוב מכין לחבירו ובספר הבהיר ללמדך שכל יום יש לו כח וכו'. ובספר הזוהר [זוהר ח"א צ"ב א'] תא חזי לית לך יומא ויומא דלא שלטא ביה יומא אחרא עילאה:

והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. כבר ידעת כי הקרבנות באים לרצון השם הנכבד ועל כן אין ראוי לאכלם בטומאה כטעם איסור החמץ וכתיב כולך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז'). וטעם כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. כבר פירשתי טעם איסור החלב ואולי תשאל מה טעם להיתר חלב החיות. ועל דרך הפשט יש להשיב כי אינו קרב לגבוה והאוכל ממנו אינו משתמש בפת בג המלך. אמנם יש מן המקובלים האחרונים שכתבו בסוד הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג כט) כי מכאן ואילך בבהמה וזהו אדם כי יקריב מכם קרבן ליי' מכם ממש וזהו וזבחת מבקרך קרי ביה מקרבך והאריכו בזה בסוד הקרבנות ולפי דבריהם לא יבוא לעולם בגלגול חיה ועל כן אין מקריבים מהם ועל כן חלבם מותר. ואמנם חלב הבהמה על דרך זה אסור כי בדם ובחלב מושב הנשמה ולפיכך קרומי המוח אסורין כי שם משכן הנשמה. והבן זה ואם קבלה נקבל:

ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם. הטעם הוא להעלות הענף לשרשו וכבר ידעת סוד שוק הימין לכהן והבן זה:

ויז ממנו על המזבח שבע פעמים וגו'. כבר ידעת סוד השביעיות משבעה ימי בראשית וסוד המשיחה תבין מפסוק כשמן הטוב וגו' שיורד על פי מדותיו מדותיו ממש:

ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה יי' ביד משה. בכל מקום יאמר כאשר צוה יי' את משה אבל בכאן מפני שהוסיפו על המצוה לא אמר כן כי לא עשו כאשר צוה יי' אבל עשו כל הדברים אשר צוה יי'. ועוד נוסף עליהם אש זרה אשר לא צוה אותם: