רא”ה כתובות סד

מפני שבעילתו בעילת זנות. ותנא כל הפוחת וודאי רבותא קמ"ל דאפי' היכא דוודאי אית לה כתוב' הראוי' לבתולה מאתים ולאלמנה מנה אלא דטעי איהי וסבר' דלית לה הוי בעילתו בעיל' זנות דלא סמכ' דעת'. והא היכי דמי דאית לה ותיטעי איהי וסברה דלית לה וודאי בתנאה כגון שכנסה מתחלה על מנת שלא תהא כתובתה כראוי. אלא לבתולה מנה ולאלמנה חמשים והוי תנאו בטל. דהא ר' מאיר אפילו בעלמא אית ליה דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וכל דכן הכא דאפי' ר"י מודה ואית לה בוודאי מדינא כל כתובתה הראוי' אלא דאיהי תיטעי וסבר' דלית לה אלא מאי דאתני בהדה ולא סמכ' דעת' ואפי' בהא הוי בעילתו בעילת זנות ושמעינן מהכא דלא אשכחן לר' מאיר גוונא אחריני דתיהוי לה מדינא כתובת' הראוי' ותיטעי איהי דלית לה אלא בתנאי וכדפרי' ותפשוט מינה דאלו מחלה לי' אחר שכנסה אפילו שההתה עמה כמה אחר כן דוודאי יכולה היא למחול אחר שכנסה תו לית לה. ולאפוקי ממאן דאמר דכיון דמשהי לה לא שויא בעילתו בעילת זנות. ולכן הדר' ומזכי לה כתובתה ממיל' בשהי' בעלמא. והא ליתא דהא הכא לא אמרי' אלא בתנאה ולא אשכח מידי אחרינא בכי האי גוונא דתיהוי לה כתובה ותיטעי איהי וסבר דלית לה אלא בהאי דהיינו בתנאה וטעמא נמי לא נהיר דזכיא ממילא לא אשכחן נמי לר' מאיר דליכא אלא דבעילתו בעילת זנות ואלו אית' וודאי הוה לי' למימרא. ותו דהא אפי' לר"מ הדרא וזכיא כי משהי לה הוה בעילתו בעילת זנות ומשום דלא סמכה דעתה. אם כן אמאי הדר מזכי לה דהא לא מהני לי' מידי דהא סוף סוף בעילתו בעילת זנות עד דמודע לה וסמכי דעתה. אלא וודאי לר"מ תו ליכא דאית לה וסברה דלית לה אלא בתנאה: והא שמועינן לי' לר' מאיר דאמר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים. קסבר ר' מאיר כתובה דאורייתא. פי' והשתא דאתינן להכי תו לא תנינן כל הפוחת ואפי' בתנאה אלא בכתובת בתולה אבל אלמנה אפי' בתנאה תנאו קיים. וכון דכן דינא הוא דהוי בעילתו בעילת זנות אי נמי אפשר דלא פלוג רבנן: תנא ר' מאיר אומר כו' עד הכי השתא התם לא ידעה ומחלה הכא ידעה ומחלה פי' לא ידעה דתימחול אלא סברה דאית לה כל כתובתה ובהא וודאי דכולי עלמא בעילתו בעילת זנות. כיון דסברה איהי דאית לה אבל היכא דאיהי מחלה מדעת' בהא דלא אכפת לן. וקשיא לן דהא תנא קמא אמר הכא דאם קיבל עליו אחריות עושין. והא תיקן שמעון בן שטח שלא יהא מיחד לה כתובתה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה שלא יאמר לה טלי כתובתיך וצאי וי"ל דהתם הוא שהיו עושין מתחלה כלי אחד בכדי כתובתה לשם כך והי' מיוחד לה. אבל כאן רוצה לומר שמיחד לה מטלטלין שיש לו בביתו ומשתמש בהן כמו שהיה משתמש בהן מקדם והן בוודאי פוחתין והוא חייב באחריותן. וכיון שכן שוב אינה קלה בעיניו להוציאה שאינו עשוי לרקן בתו לגמרי וליתן לה אי נמי דהכא מדינ' פליגי ובר מתקנתא דשמעון בן שטח וקסבר תנא קמא דאם קבל עליו אחריו' תו ליכ' בעילת זנות וצ"ת

(דף נ"ז ע"א) אבל חכמים אומרי' משה' אד' אשתו שתי' או שלש שנים בלא כתובה פי' זו דברי ר"מ דקסבר דאפי' היכ' דאית לה אלא דלא סמכ' דעתה הוי בעילתו בעלת זנות. וכיון דכן הא נמי דאע"ג דאית לה כיון דאירכסה לא סמכ' דעתה והוי בעילתו בעילת זנות. אבל חכמים אומ' משה' אדם אם אשתו שתים או שלש שנים בלא שטר כתובה אמ' לי' אביי והאמ' רב נחמן אמר שמואל הלכה כר"מ בגזרותיו אמר לי' אי הכי זיל כתב לה. ומיהו דווקא בהא למימר' דכל המשה' אשתו בלא כתובה אפי' רק בלא שטר כתובה בעילתו בעילת זנות קיי"ל דהלכה כר"מ בגזרותיו. אבל וודאי אית לן דמציא מחלה ואפי' בתנאה כר' יוסי דאמ' רשאי דבהא פליגי ר"י סבר דלא הוי בעילתו בעילת זנות ואפי' בתנא' יכולה למחול דר' יוסי בתרתי פליג. ור' יהודה סבר בתנאה וודאי לא מציא מחלה אלא בתר הכי ובתר הכי יכלה מחלה ולא הוי בעילתו בעילת זנות. ור"מ סבר בתנאה לא יכלה מחלה ואפי' אלו אתני בהדה. אע"ג דהוי תנאו בטל הוי בעילתו בעילת זנות משום דלא סמכ' דעתה. ור"מ לטעמי' דקסבר דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ואפילו בדבר שבממון. והא וודאי קיי"ל בעלמא דליתא להא דר' מאיר אלא כר' יהודה דאמר מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים. אלא דאכתי איכא הכא פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי. דר' יהוד' סבר דמתנה על דבריהם אפי' בדבר שבממון תנאו בטל: ור' יוסי סבר תנאו קיים ואית לן למפסק כר' יוסי דקיי"ל בעלמא דר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי

אבל הרמב"ם ז"ל פסק כר"מ דמסתבר לי' דהכא פסקינן לי' כר"מ לגמרי ולאו מטעמי' דאלו ר"מ סבר מתנ' על מה שכתו' בתור' תנאו בטל ואנן אית לן בדבר שבממון תנאו קיים. אלא דרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולשון ראשון נראה. דהא לא פסקינן כר' מאיר הכא אלא משום כללא דקיי"ל בעלמא דהלכה כרבי מאיר בגזרותיו

(שם) גרסת רבי' שלמה ז"ל כי אתא רב דימי אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא מחלוקת לכתחלה. אבל לבסוף דברי הכל אינה מוחלת ור' יוחנן אמר בין בזה ובין בזה מחלוקת. ובאידך כי אתא רבין אמ' ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא מחלוקת לבסוף. אבל לכתחלה דברי הכל מוחלת. ופירש"י ז"ל מחלוקת לכתחלה. מחלוקת דר' יוסי ור' יהודה דרבי יוסי סבר דיכולה למחול ע"פ באמירה בעלמא. ור' יהודה סבר דאינה יכולה למחול באמירה בעלמא אלא בכתיבה לכתחלה דאכתי לא זכתה בכתובתה וכיון שכן יכולה להפקיעה זכות' באמירה בעלמא. אבל לבסוף אחר שזכתה דברי הכל אינה יכולה למחול באמירה בעלמא אלא בכתיבה דמודה ר' יוסי בהא לר' יהודה. ובאידך מחלוקת לבסוף אבל לכתחלה דברי הכל מוחלת אפי' באמיר' בעלמ' וזה הפירוש כמתמהי' דלא אשכחן שום דוכתא דשני לן בין דברים שבעל פה לדברים שבכתב ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה לאו בהכי הוא כדפרי'. אלא דר' יוסי סבר דמהני מחילה בתנאה ור' יהודה סבר דלא מהני. וכן מוכיח כל הסוגיא של מעלה כמו שכתבנו שלא כשיטת רש"י

והרב ר' אברהם אב"ד ז"ל סובר כרבינו שלמה ז"ל ופי' אידך דרבין כוותי' והוסיף לנו תמה בדבריו שכתב בההיא דרב דימי. אבל לבסוף דברי הכל אינה מוחלת משום דכיון דבעל אי מחלה בתר הכי לכולי עלמא הויא לה בעילתו בעילת זנות למפרע ולפי דבריו אם כן הא דאמרינן לעיל מוחלת כתובתה לבעלה יש לה כתובת בנין דכרין ויש לה מזונו' שלא ברצון חכמים הוא וכל מה שבעל עד עכשיו בעילתו בעילת זנות ותו קשיא לן בהא דרבין היכי קאמר דלכתחילה דברי הכל מוחלת והא אמרי' לעיל דלר' יהודה בתנאה לא דקסבר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ואע"פ שהמתנה על מה שכתב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים הכא בדרבנן תנאו בטל אלמא דכולי עלמא לכתחילה חמיר לן מבסוף ומינה נמי לענין מחילה דאית לן למימר דכל לכתחילה חמיר מבסוף. והיכי לימא הכא דלכתחילה דברי הכל

ומתוך תשובה לרב האיי גאון ז"ל נראה שאין גרס' הספרים נכונה. ואין לעמוד מתוך דבריו על גירסתו. ומתוך הירושלמי נראה דגרסי' בדרבין מחלוקת לבסוף. אבל לכתחילה דברי הכל אינה מוחל' ואם אית' להאי גירסא אפשר לפרושי דרב דימי הכי קאמר מחלוקת לכתחיל' כלומ' בתחילת חופה וכדפרישי' ר' אבהו משמי' דר' יוחנן דבתחל' חופה קאמר דבהא פליג ר"מ ור"י דר"מ סבר שאם מחלה בעילתו בעילת זנות דלר"מ לא סגיא בלאו הכי כלומר דלר"מ לעולם הויא בעילתו בעילת זנות. אפי' בתנאה דאית לה אלא דלא סמכ' דעת' כ"ש בפוחת ממש דהויא לר"מ לעול' בעילתו בעילת זנות. ור' יהודה סבר דיכולה למחול ולא הוי בעילתו בעילת זנות ולאו בתנאה דאלו בתנאה אפי' ר"י מודה דתנאו בטל ואית לה אלא שכבר כתבה לה כתובת' של מאתם זוז וזכתה בה ואחר כך בתחלת חופה מחלה לו ולאו בתנאה ובהא הוא דמודה ר"י דיכלה למחול ולא הוי בעילתו בעילת זנות ור"מ נמי מודה דיכלה למחול אלא דהויא בעילתו בעילת זנות אבל