רא”ה כתובות סב

כדאי' בבבא מציעא והכי מוכח בגיטין בפ' השולח גט. וי"מ לשבועה שאם נשבעת סתם שלא נפרע' כתובת' סתם אף התוספת במשמעו. וליתיה דהא וודאי ליכא למיפטר' בהכי דהא לישנא דכתובה הכי והכי משמע ואפשר דלא אישתבע' אלא אכתובה בלחוד. ואפש' לפרש לשבועה שאם פטר' משבועה סתם פטר' על הכל בין כתוב' בין תוספת. והנכון שנשבעת על התוספת כדין הכתובה בהדרה ושבועה. ולשביעית פירש"י ז"ל דכי היכי דקי"ל דכתוב' אינה משמטות ה"נ בתוספת דחשבינן לי' כמעש' ב"ד וקיימא לן דכל מעשה ב"ד אינן משמיטין ואינו נכון דלמה לי מהאי טעמא תיפוק לי' דכל היכא דלאו מלוה אינו משמט כדתנן התם הקפת החנות אינו משמט ר' יהוד' אומר הראשון ראשון משמט וקי"ל כרבנן. ואמרי' נמי האונ' והמפת והמוציא שם רע וכל מעשה ב"ד אין משמיטין וההיא דאמרי' התם השוחט את הפרה וחלקה בראש השנה אם היה החדש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט מוקמינן לה התם בירושלמי כר"י ודלא כר"מ דאי ר"מ הא אמר הדבר תלוי במלוה

והרב אלפסי ז"ל פי' לשביעית דכי היכי דקיי"ל בכתוב' ה"ה בתוס' אבל קש' אם בכתוב' אמרי' משמט בשפגמ' תוספ' מיבעי' ואפש' דרבינו ז"ל הכי קאמר לומר שאם פגמ' כתובה וזקפה הכל שמשמטת הכל אע"פ שלא פגמה תוספ'. וכן כתב רבי' חננאל ז"ל והכי קאמר לשביעית דבלא פגימא אינו משמט. ואם פגמה אפי' הכתובה בלבד וזקפה הכל משמט' הכל. ולכותב כל נכסיו לבניו דקיימא לן דאם כתב לאשתו קרקע כל שהו אבדה כתובת' והפסידה הכל בין כתובה בין תוספת: ולגבות מן הקרקע מן הזיבורי' פי' ואפי' מיני' דידיה כגון גרושה אין דינא אלא בקרקע ומן הזיבורית דאי מן היתומים אפי' חוב דעלמא נמי הכי דינא: וכל זמן שהיא בבית אביה מתני' היא לקמן והכי קתני כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית בעלה עד עשרים וחמש שנה דברי ר' מאיר. וחכמי' אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה: ולית הלכתא כר' מאיר אלא כרבנן. והכא איכא לפרושי דאליבא דרבנן קאמר דהוא אליבא דהלכתא דקיי"ל כוותייהו. והיינו דקאמר דכי היכי דקיימא לן בכתובה דכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה ותו לא הכי נמי בתוספת. אבל ליכא לפרושי אליבא דר"מ ולימא דכי היכי דסבר ר' מאיר דכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובת' לעולם הכי נמי בתוספת דהא מאי למימרא. אבל איכא דמפרשי דאפי' אליבא דר' מאיר נמי ונקט רישא דמתני' ואסיפא סמוך וסיפא כר"מ קאי דאמר דכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה ותו לא והכי נמי בתוספת והוא הדין לרבנן. וכן היא במקצת נוסחאות וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם: ולכתוב' בנין דכרין לומר שיורשין תוספת בכתוב' והוא הדין לנדוניא דהא כל עיקר תקנתא בכתובת בנין דכרין לא היו אלא על הנדוניא כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו וכן הדין בכל אלו שילמוד סתום מן המפורש וכדאמרינן

(שם) איתמר כתובת בנין דכרין כו' מטלטלי ואיתנהו בעיניהו בלא שבועה ליתנהו בעיניהו כי' והלכתא בלא שבועה

כתב הרב ר' אברהם אב בית דין ז"ל דדווקא ליתנהו בעיניהו אבל איכא מידי דאתי מחמתייהו. אבל היכא דליתנהו כלל וודאי צרכה שבועה. אבל מתוך פירש"י ז"ל נראה דאפילו ליתנהו כלל דכיון דאתפסה חדא זימנא ואבד תו לא מתפיס לה

וכתב הראב"ד ז"ל דוקא בכתובה אבל בבעל חוב צריך שבועה איכא מידי דאתי מחמתייהו. אבל היכא דליתנהו כלל וודאי צריכה דאפשר דלא אתיא לידי גובינא וכיון דכן לא חיישינן דאתפיס לה. אבל בבעל חוב דוודאי אתי לידי גובינ' חיישינן דילמא מתפיס לי' צררי. ומיהו לא נהיר דהא כתובה בת גובינא הוא בשעת מיתה וזמנה נמי הוא ואמאי לא חיישינן דלמא אתפיס לה ההיא שעתא וצ"ת

(שם) יחד לה ארעא בארבעה כו' אמר לעדים כתבו וחתמו והבו לה קנו מיני' לא צריך לאימלוכי בי' לא קנו מיני' פומבדיתאי אמרי לא צריך לאימלוכי בי' בני מתא מחסיא אמרי צריך לאימלוכי בי' והלכתא צריך לאימלוכי בי'. פי' שאמר לעדים לכתוב שטר קנין במתנה שנותן לאשתו שתזכה באותו שטר כדקיי"ל בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו נתונה ומכורה ואמר להם שיכתבו אותו שטר ויתנו אותו בשליחותו לה שתזכה באותו שטר קנו מיני' כלומר והילכך שטרא תו לא הוי אלא לראי' ואינו יכול שוב לחזור על המתנה אע"פ שיכול לחזור על השטר לא צריך לאימלוכי בי' דמסתמא לא הדר בי' אשטרא. אבל לא קנו מיני' פומבדיתאי אמרי לא צריך לאימלוכי דאע"ג דוודאי יכול למהדר בי' אפי' אגופא דארעא כל כמה דלא הדר בי' בהדיא. מסתמא אמרינן דלא הדר בי' בני מתא מחסי' אמרי צריך לאימלוכי בי' דאע"ג דאשטרא לא חיישינן ואמרי' דמסתמא לא הדר בי' אגופא דארעא חיישינן והלכתא כוותי' ומיהו כיון דאמרי' דקנו מיני' לא צריך לאימלוכי בי' הוא הדין כל היכא דלא יכיל למהדר בי' אלא בשטרא לחוד דאמרינן דמסתברא לא הדר

בי'

(דף נ"ו) ר' יצחק בר אבדימי אמר כו' הלכה כרבי אלעזר בן עזריה והלכתא כר' אלעזר בן עזרי' כו' בעי ר' אבין נכנסה לחופה כו' בעי רב נכנסה לחופה כו': ר' יהודה אומר רצו כותב לבתולה שטר של מאתים זוז והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת לו התקבלתי ממך חמשים זוז ר' מאיר אומר כל הפוחת כו' עד בעילת זנות. אפשר דהתקבלתי לאו דוקא דהא שקר' הוא ואם בא לצאת ידי שמים חייב לתת לה הכל אלא כלומר כאלו התקבלתי ומחילה הוא דקאמר דמחלה לי'. ומסתברא דאפי' מאן דכתב לי' לחברי' בעלמא נמי כי האי לישנא פטור אפי' מדיני שמים דהיינו מחילה דכיון דאודי לי' באפיי סהדי דפרעיה דעתיה נמי דקא מחיל לי'. ולר' יהודה דווקא בדמחלה לי' בתר דאיחייב לי'. אבל אם התנה עמה מתחלה בשכנס' שלא תהא כתובתה כדינא הראוי תנאו בטל כדאיתה בגמרא. מיהו תמיהא מילתא ולר' יהודה נמי דלא יכול לאתנויי בהדה מעיקרא והיא עבדא הכי תנאו בטל אכתי למה לי למעבד הכי ליחייב נפשי' לדיד' במאתי' ותימחול איהי לדידי' מנה ולכתבי לה כתובה במנה ותו לא. ולית' כדאסיקנא בפרקין דלעיל דאליבא דר' יהודה כיון דקסבר דליכא בתולה דבצירא ממאתים ואלמנה ממנה והיכא דלא כתב כמי שכתב דמי ואפי' היכא דכתב לה נמי ולא כתב לה אלא מנה אלו קא טעין דמחלה לי' מידי עליו להביא ראי' אליבא דגאונים ז"ל דקסברי דכי אמרינן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הוא הדין אפי' במקום שכותבין כתובה ואפי' אין שטר כתוב' יוצא מתחת ידה. ואפי' לדידן אפשר דאתיא דשאני הת' דכיון דהוה לה סתם שטר כתובה דלא מפיק לי' אמרינן מהדר אהדריה ואירכיס לי' אבל הכא דאיתה לשטר כתובה ולא כתיב בי' אלא מנה אמרינן דאיהו הוא דלא בעא למיכת' לה טפי ולא מפסדא בהכי ואי אמר דמחלה לי' ליתי ראי' וליזכי הלכך לא סגיא לי' אלא דכתב לה שטר של מאתים ואיהי כתבה לי' שובר דמנה והוא הדין כתב לה שטר של של מנה והיא כותבת לו שובר של מנה שנתקבלה מנה אבל לא נפקא לי' מינה מידי. והאי דקאמר והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה חמשים לאו דווקא דהוא הדין נמי בציר מהכי והכי אמרי' בירושל' מסבר סבר ר' יהודה שאין פוחתין לבתולה ממנה ולאלמנה מחמשים וליכתוב כן משעה ראשונה אלא בפוח' והולך וליכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך אשכח תני בר קפרא שנתקבלתי ממך כך וכך. פי' מאי האי דקאמר ר' יהודה כלישני' דלכתוב התקבלת בבתולה במנה ולאלמנה בחמשים כלום סבר ר' יהודה שכך דין עיקר כתובה לבתולה מנה ולאלמנה חמשים. וכי תימא אין הכי נמי אם כן ליכתוב כן משעה ראשונה שלא ליכתוב לבתולה מנה ולאלמנה חמשים ותו לא ליכתוב מידי אחריתי אלא וודאי מדלא כתב הכי משעה ראשונה סובר ר' יהודה שכך דין עיקר כתובה לבתולה מאתי' ולאלמנה מנה אלא שהוא פוחת לה מדינא