רא”ה כתובות ס

הוא חייב בקבורתה אף על פי שיש שם קרובים אחרים ולהכי אהני לן תקנתא וזה נכון

ע"ב מתני' ובכן נוקבין די יהוין ליכי מינאי אינון יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסאי כו' נראין דברים שמלבושים בכלל מזונות בין בבת בין באלמנה ששתיהן שוות והכי אמרינן לקמן פסוק לי שיראי פסק לה ובאלמנה איירינן. וכן כתב הרב בעל העיטור ז"ל

גמ' רב תני עד דתלקחין והוי תני עד דתיבגרין ופליגי בארוסה ואמרינן עלה כתנאי עד מתי הבת ניזונת עד שתארס משום רבי אליעזר אמרו עד שתיבגר וקיימא לן כת"ק והיינו כרב וכן כתב רב אלפסי ז"ל: גירסת רבינו שלמה ז"ל אמר לי' רב חיסדא לרב יוסף מי שמיע לך כו' א"ל משמע לא שמיע אלא מסברא לית לה כיון דארסה לא ניחא לי' דתיתזיל ופי' ארוסה יש לה מזונו' או אין לה מזונו' מן האחין. ופי' מסתברא לית לה מן האחין דכיון דאירסה אי לית לה מן האחין בעל יהיב לה דכיון דארס' לא ניחא לי' דתיתזל ואהדר לי' איהו דמסברא אית לה מן האחין דבעל מסתמא לא יהיב לה מזוני דלא שאדי זוזי בכדי. וליתא דנוסחא דספרי לאו הכי אית' ותו דמאי האי דקא מהדר לי' כיון דאירס' לא ניחא לי' דתיתזיל ואימ' תיהוי לה מזוני ותו לא מיתזל'. ותו דלישנא נמי לא ניחא לי' דקאמ' מסבר' לית לה וקאמ' מן האחין. והדר יהיב טעמא לבעל ואמאי לא מיירי כולה או בבעל או באחין. אבל גרס' הספרי' היא הנכונ' דגרסי מסתמ' אית לה כיון דאירסה לא ניחא לי' דתיתזיל: והרב אלפסי ז"ל פירשה בארוס' אלמנה וכשהגיע זמן ואכלה בחיי הבעל וקא מיבעיא לי אם אוכלת אח' מיתת הבעל אי קרינא בה כל יומי מיגר אלמנותיך בביתי איכ' דקשי' לי' דהא תנן אלמנ' מן האירוסין לא תמכר אלא בב"ד מפני שאין לה מזונו'. וליתא דההיא קוד' שהגיע זמן ודינא וודאי הכי איתיה. ובהדי' אית' בירוש' הגיע זמן או שמתו. בעליהן אוכלות משלו. מיהו פירושא לא נהיר דמאי שייטא דהאי דינא הכא. ותו דלא שייך עלה טעמא דלא שאדי זוזי בכדי שכבר היתה ניזונת ולא יהא חמור עליו ממונו לאחר מיתתו מחיים. ותו דהא לפום טעמא דבעינן למימר קמן בס"ד דמשמע דהא מתני' היא

אבל פי' הרב ר' שמואל הלוי הנגיד ז"ל הוא הנכון דבעינן אליבא דרב דקסבר דארוסה אין לה מזונות. והיינו דקא מיבעיא לי' ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות מן הבעל דהיינו ארוס. ואהדר לי' דמסברא אית לה דכיון דאירסה ואמטולתי' הוא דאפסדה מסתמא לא ניחא לי' דתיתזיל ויהיב לה מזוני. ואהדר לי' איהו דמסתמא לית לה דכיון דלא קים לי' בגווה לא שדי זוזי בכדי. ובאידך לישנא איפכא

ופסק הרב אלפסי ז"ל כמסקנא דאידך לישנ' הילכך אית לה ומסתברא לפום האי פירושא דכיון דלית לה מזוני מיני' אלא משום דאמטולתי' פסד' להו דלית לה אלא מאי דפסד' והיינו עד שעת בגרות אבל בגר' ולא הגיע זמן תו לית לה עד שיגיע זמן ואפשר גם כן שכיון שכבר נתחייב ארוס במזונותי' הרי הוא חייב לעולם והראשון מחוור: בעי מיני' מרב ששת ממאנת כו' עד אלמנה בבית אב' וגרושה בבית אבי' כו' עד ור' יהוד' סבר לית לה פירש"י ז"ל אלמנה מן האירוסין דאלו מן הנישואין וודאי דלית לה דהא מתני' היא. וקשיא לן ומן האירוסין נמי אליבא דמאן. אי אליבא דמאן דאמ' ארוס' יש לה מזונות הא נמי פשיטא. ואי למ"ד אין לה הא אמאי יש לה כיון דהא פסדא להו היכא הדרא זכיא בהו: והנכון כמו שפירש רב חננאל ז"ל אלמנה בחיי אביה מן האירוסין וקמ"ל דאע"ג דאלו אחר מיתת אבי' כי האי גוונא לית לה דקסבר ארוסה אין לה מזונות הא אית לה. והלכת' כת"ק וממאנת יש לה מזונות: בעי ריש לקיש בת יבמה יש לה מזונות כו' ובת יבמה הוא דקא מיבעיא לן אי אית לה מזונות משום דאי מראשון לית לה דלא קרינ' בה ובנן נוקבן דיהויין ליכי ובנין דכרין דיהויין ליכי מנאי: בעי ר' אלעזר בת שני' יש לה מזונות איהי וודאי לית לה כו'. וכתובת בנין דכרין נמי וודאי לית לה דכיון דלית לה כתובה כתובת בנין דכרין נמי פשיטא דלית לה: בעי רבא בת ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות כיון דאית לה כתובה אית לה מזונות כו' אליבא דרש"י ז"ל דקסבר דארוסה יש לה מזונות אע"פ שלא כתב לה אתיא לה כפשטה דמספק' לן כיון שאין כותבה עד שעת נישואין והיא עיקר כתובה כדאמרינן לעיל אי אית לה תנאי כתובה מן האירוסין או לא ולדידן נמי מוקמינן לה בשכתב לה כתובה ואפי' הכי מספק' לן משום דעיקר כתובה מן הנישואין והוא הדין נמי דאיכא לספוקי בכתובת בנין דכרין. ובת הוא דמיבעיא לן אבל איהי גופה פשיטא לן דאם לא הגיע זמן אינה ניזונות ואם הגיע זמן מינאי. אבל איהי דאית לה כתובה בוודאי או מראשון או משני מזוני נמי וודאי אית לה. והוא הדין נמי דאיכא לספוקי בכתובת בנין דכרין דלי' לה נמי מראשון דלא קרינא בה נמי מיזונת: בעי רב פפא בת אנוסה יש לה מזונו' כו'. כתובת בנין דכרין וודאי פשיטא לן דלית לה דכיון דאיהי לית לה כתובה בני נמי במאי קא זכו. ומסתבר' דבדידה נמי איכא לספוקי במזוני אלא איידי דנקט באידך בת נקט נמי בהך

(דף נ"ד) לא כתב לה ואת יתב' בביתי כו' אמר רב יוסף בביתי ולא בביקתי אבל מזוני אית לה מר בר רב אשי אמר אפי' מזוני נמי לית לה ולית הלכתא כמר בר רב אשי. שמועה זו נחלקו המפרשים ז"ל ואין לנו אלא המחוור בדברי'. דרב יוסף דריש מדרש כתיבה מאי דכתבי בביתי תרי זימני ולמד ממנו שאלו יש לו בית ראוי משתמשת במדור לפי כתובה כמי שהיתה משתמשת בחיי בעלה דבביתי קאמ' לה. ואם הבית קטן ואינו ראוי לדירתה היורשין מוציאין אותה שלא אמר לה אלא בביתי והיא שוכרת לעצמה בית משלה. אבל מזוני אית לה ששני תנאין הם ואין זה תלוי בזה. ומר בר רב אשי אמר אפ' מזוני לית לה כלומר כיון דלית לה מדור אפי' מזוני לית לה דקסבר מר בר אשי דחד תנאה הוא וכיון שאין אני קורא בה ואת תהא יתבה בביתי אף איני קורא בה ומותזנה מנכסי והיינו לישנא דאפי' ולית הלכת' כוותי'. ולקמן בפרק הנושא אמרינן תנו רבנן משתמש' במדור שנשתמשה בחיי בעלה בכרים וכסתות שנשתמשה בחיי בעלה בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שנשתמשה בחיי בעל' שכך כותב לה כל יומי מיגר אלמנותיך בביתי. תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי כלומ' שתדור ברווחה דהכי איכא למדרש מדכתב לה בביתי יתירא ותרתי שמעינן מינה שאם יש שם בית שתדור ברווחה כדרך שנשתמשה בחיי בעלה ואם אין שם בית ראוי שיוציאוה היורשים משם והיינו דמייתינן לה דרב יוסף הכא והתם. ותו אמרינן התם אמר אביי נקיטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשים חייבין לבנותו ואפי' היא אומרת הניחו לא ואני אבננו אין שומעין לה כלומר נקיטינן מדרשא דרב יוסף דלא אמר לה אלא בביתי ואפי' שיפצה מספקא לן הילכך לית לה ומסתברא דכיון דאמרינן דאפי' היא אינה רשאי לבנותו אם עמדו היורשין ובנאוהי אין לה בי כלום זו היא שטת גמרתנו בלא ספק ובירושלמי אמרינן ר' זעירא שאל לרב נחמן בר יעקב ולרב אמי בר פפי לא היה שם בית מאי אמר לי' היורשין שוכרין לה בית. מכאן ואילך היא אומרת קרקע והם אומרים מעות הדין עם היתומים כהדא חדא איתתא הוה פורנאה עשרין דינרין והוה תמן חד בית טב עשרה דינרין אתא עובדא קומי ר' חנינא אמר יהבון לה ביתא ייבון לה עשרים דינרין. אמר לי' ר' מונא כיון דלית ביתא טב אלא עשרה דינרין כמאן דלית פורנאה אלא עשרה דינרין מכאן ואילך היא אומר' קרקע והן אומרין מעות הדין עם היתומים. ופירושו לא היה שם בית מאי כלו' מי אמרינן בביתי דווקא או לא אמר לי' היורשין שוכרין לה בית דפליגא אדרב יוסף ולית לי' טעמא דדריש בביתי ולא בביקתי. מכאן ואילך היא אומר' קרקע כלו' מכאן ואילך שתבעה כתובת' שפירעוה והיא אומר' שרוצ' קרקע בכתובת' והן אומרים מעות הדין עם היתומים. ונראה שנסתפקו בזה בשביל שאין כתובת אשה אלא מן הקרקע. או אפשר שאם אומר