רא”ה כתובות מג

ומפותה. שוטה דלאו בת מחילה היא. ומפותה דתו לא ניתן להצילה בנפשו. ובתוספת מתרצים דאפי' בלאו שוט' נמי רישא היינו טעמא דאית לה קנס. אע"ג דמפות' משום דקנס לאו ממונא הוא למחלו שאין אדם זוכה בו עד שעת העמדה בדין. והא דאמרינן לקמן בפרק נערה שנתפתתה לאביה נמי פשיט' מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפת' מדעתה עבד'. מבשת לאביה משום קנסא דאיכא. יש לומר הא נמי פשיטא דהא בקנס ופג' הוא דקאמר דהא וודאי ממונ' הוא ומחלה. וכי תימא תנא לאביה משום קנסא דאיכא יש לומר הא נמי פשיטא דהא בקנס קרא כתיב בהדיא. וליתה כדבעינן למימר קמן. ויש אומרים דהכא במאי עסקינן כגון שבגר' קודם שעמד בדין או שמת אביה דקיי"ל דהויא לעלמא קמ"ל דלא יהבי ליורשיו. ובירוש' אמרינן אלו אחר בא עליה קנסה לא של אביה הוא. ובירוש' אמרינן אלו אחר בא עליה קנסה לא של אביה הוא. תפתר כגון שבא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה כר' יוסי הגלילי. ברם כר' עקיבא יש לה קנס וקנס' לעצמה. כלומר אליבא דר' יוסי הגלילי בעינן למימר האי תירוצא דבא עליה בחי אביה. אבל לר' עקיבא בלאו הכי נמי אתיא שפיר דהא אית לי' דיש לה קנס וקנסה לעצמה כלומר וכדפרי' בשוטה ומפותה או משום דקנס לא יכלה מחלה

(דף ל"ז) אשה מזנ' כו' אפשר דהשתא נמי משמע לן דיוצאה בשן ועין לא ואפילו מתהפכת נמי אינה. אבל עיקר קושיין מעיקרא לאו משו' יוצאה בשן ועין דאיכא למימר אין הכי נמי אלא משום אידך דאם כן אית לן למימר לפום טעמא קמא דאפילו אנוסה ומפותה נמי ושמעינן לי' לר' יוסי בהדיא דמתיר בהו. דגבי טעמא דמוך כיון דמפקינן מינה יוצאה בשן ועין וכ"ש אנוסה דלא ידע' כלל בשעת אונסה. אבל השתא דאמרינן טעמא דמתהפכת איכא למימר אנוסה ומפותה אין אבל יוצא' בשן ועין לא דלא איכפ' לה דהא לא סבר' דנפק' לתירו' רבינו נ"ר ותו לא מידי

(ע"ב) ולאו ממילא שמעת מינה לא תשקול מיניה ממונא ותיפטריה. כלומר למה לי מריבוייא דכל חרם ממילא ש"מ דהא קרא כתי' ולא תקחו כפר לנפש רוצח והיינו מיתות קלות שניתנ' שגגתן לכפרה. אמר רמי בר חמא איצטריך סד"א ה"מ הרגו דרך עליה דלא ניתני שגגתו לכפרה. אבל היכא דהרגו דרך ירידה דניתנ' שגגתו לכפר' אימא נישקול ממונא מיניה וניפטרי' פירש והשתא אית לן ארבע' קראי. תרי דכל חרם דדרשי' לתרי מרבויא דכל. ולא תקחו כופר לנפש רוצח ולא תקחו כופר לנוס. ומוקמינן חד לחייבי מיתות חמורות כגון חובל באביו גונב נפש שאין במינן כפרה. וחד לחייבי מיתות קלות שיש במינן כפרה כגון רוצח בדרך עליה. וחד לדרך ירידה ובמזיד דהיא גופה ניתנה בשוגג לכפרה. ואידך לשוגג גופה דחייבי גלות והיינו תקחו כופר לנוס. וקשיא לן ואכתי כולי האי למה לי דהא ברוצח קרא כתיב בהדיא ולא תקחו כופר לנפש רוצח. וכיון דכן כל דכן מיתות חמורות. אם כן קרא למיתות חמורות למה לי הא מסתיין בתלתא קראי. חד דהא כתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח דהיינו מיתות קלות וכל דכן חמורות. ואידך לרבויי אפי' במזיד בדרך ירידה דניתנה שגגתו לכפר' ואידך לאיתויי שוגג גופה כדכתיב ולא תקחהו כופר לנוס. ואפשר דאיצטרך דלא אתי לן חובל באביו מרוצח ורוצח מחובל. דאי כתיב חובל אנא אמינא הני מילי חובל באביו דמיתות חמורות. אבל רוצח דמיתות קלות שיש במינן כפרה לא. ואי כתיב רוצח הוה אמינ' אדרב' רוצח חמור שכן הרג את הנפש. אבל חובל באביו לא דבכל חד איכא חומרא

(דף ל"ח) אמר לי' רבא הא מדתנא דבי חזקי' נפקא כו' תמיהא מילתא אימר דשמעינן מינה מדתנא דבי חזקיה דלא תעביד בה תרתי. אבל דלא תשקול מיניה ממונא ותיפטריה מנא לן. ואפשר לומר מדתנא דבי חזקיה נפקא לן דלא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין דרך יריד' לדרך עלייה בין מתכוין לשאין מתכוין. מיהו אכתי קשיא כיון דהכי הוא למה לי קרא נמי דלא תקח כופר לנוס דבשוגג מדתנא דבי חזקיה נפקא דלא תחלוק בו בין שוגג למזיד. ואפשר דמשום דעיקר קרא דאשכחן במומותין בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן היינו אם כופר יושת עליו דהוה ליה כהורג בשוגג דהא לאו איהו הרג אלא שורו אימא דהוה ליה כמאן דגלי ביה רחמנא בהדי' דבשוגג נישקול מיניה ממונא וניפטריה. משום הכי איצטריך אי נמי אי כתב רחמנא שוגג הוה אמינא דווק' שוגג דאפשר ליה לגלות וגלות מיהת מיחייב. אבל מזיד דלא סגיא אלא בקטלא דקטלינן ליה כיון דגלי רחמנא במית' בידי שמים דמתכפר לו אמינא דכן במיתה בידי אדם. להכי איצטרך רוצח במזיד ובשוגג' וכי תימא כיון דתנא דבי חזקיה למה לי ולא יהיה אסון דלא תעביד בה תרתי. ולמה לי קרא דלא תישקול מיניה ממונא ונפטריה. הא נפקא לן מדחזקיה דלא תחלוק במכה אדם לחייבו ממון לעולם. י"ל אי לאו לא יהיה אסון ולא תקחו כופר. אנא אמינא לאידך גיסא דלא תחלוק בו לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון. אבל השתא דכתיב ולא יהיה אסון ולא תקחו כופר לחייבו ממון לא מצית אמרת. אלא וודאי אמרינן לפוטרו

ממון

(שם) אלא אמר רמי בר חמי איצטריך סד"א הני מילי היכא כו' כלומר חד מהנהו קראי דלעיל דכל חרם ולא תקחו כופר לאו להכי הוא דאתי אלא דלאו תעביד ביה תרתי וכ"ת ל"ל כולי האי דהא כתי' ולא יהיה אסון איצטרך סד"א ה"מ סימא את עינו וכו' אבל סימא וכו' א"י רבא והא נמי מאידך דתנא דבי חזקיה נפקא דתנא דבי חזקיה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין. כלומר ומאידך תנא דבי חזקיה נפקא לן דסימא את עינו והרגו בה פטור דהא קאמר דתחת עין ולא נעביד עין ונפש. וליכא למימר הא עין ונפש תחת עין ונפש הוא דלא דהיינו סימא את עניו והרגו בדרך אחר. אבל כיון דהרגו בה תחת עין בלחוד מיקרי דתחת עין כתב רחמנא סתם והיינו דקא מטי ליה אמטולתי' וכיון דכן מהך תנא דבי חזקיה נפקא לן סימא את עינו והרגו בה ומהאי דמכה אדם ומכה בהמה הרגו בדרך אחר דהא אייתר לי' ואוקמי' רב אשי לקנס לאשמועינן דלא תעביד בה תרתי. ואף ע"ג דתנא דמתניתין נקיט קרא לקנס ולא יהיה אסון. בתר דאתיא לן מרובוי' דקראי אפי' לקנס. שפי' איכא למנקט חד קרא הי' דליהוי דאין אדם מת ומשלם דהא ק"ל דמכל מילי קאמ' וזה נכון וכן פירש"י

ז"ל

(שם) מתני' נערה שנתארסה כו'. הא אישתני גופה והא לא אישתני גופה. כלומר כיון דכן הא עדיף לן לקיומי דניחא דבעינן דלא אישתני גופה

(ע"ב) בעי רבא יש בגר בקבר או אין בגר בקבר. יש בגר בקבר ודבנה הוי. או אין בגר בקבר ודאבו' הוי. קשי' לן הא קיי"ל מדלאו ממון הוי להורישו לבניו. ורבינו נר"ו מפרש דהאי דקאמר דבנה הוי לאו דווקא. אלא כלומר דבנה בעי למיהוי. ופקע אב. ודווקא דאית לה בן דכיון דאיכא בן דראוי לירשו אע"ג דאין לו פקע זכותא דאב. אבל כי לית לה בן כיון דאיהי לית לה יד ולא לירתא בתר'. זכותא דאב לא פקע אלא כדקאי קאי. ובמסקנא אתינן למימר דאפי' לית לה בן נמי

והרב אדוני זקיני ר' זרחיה הלוי ז"ל פירשה אליבא דר"ש דקסבר דאפי' עמד בדין אם בגרה קודם נתינה לאב הרי היא לעצמה. שלא זיכת' תורה לאב עד שעת נתינה. ומיהו כיון דעמד בדין ממון הוי לגבי דידה. דאלו זכיא ביה היא מורישו כשאר ממון שלה. דלא איתמר דליכא זכי' עד שעת נתינה אלא גבי אב. והכי במאי עסקינן כגון שעמד בדין והיינו דקאמ' יש בגיר בקבר וזכי' בה איהי וזכי ביה ברא מחמתה. או דילמא אין בגיר בקבר והא דבעינן יש בגר בקבר ופקע אב או לא איירי בשלא עמד בדין דאי בשעמד בדין דאב הוא ממה נפשך. וזהו הנכון. ואפשר עוד לומר דרבא אמרי הכי סתם למילתיה יש בגר בקבר ודבנה הוי. או אין בגר בקבר ודאבוה הוי. וכוונתו דדבנה הוי לאו דווקא אלא דבנה בעי למיהוי. ופקע אב ולא שנא אית לה בן או לית לה כדאסיקנא בסופה ושמע השומע וטע' וקסבר דבנה הוי ממש ופרכיה למימרא דלא אפשר דאית לה בן ומפרקינן דרב' נמי מעיקרא הכי נמי קאמר. דלאו דשני לן בין אית לה בין לית לה. והא דאקשו ליה הכי ולא אקשו ליה ומי הוה ממון להורישו לבניו דעדיפא ליה הא