רא”ה כתובות קיא

בשלא הכיר בהן אע"פ שאין לה כתובה. ולפי דבריה' א"כ אפי' המקדש את האשה ונמצא בה מומין ששנינו למעלה שאין להם כתובה תוספת יש לה שהרי אינה מפסדת תוספת משום מקח טעות ודבריהם תמוהים. ונראין דברי האומר דאילונית כיון דהויא מקח טעות לית לה כלל לא כתובה ולא תוספת ולא אמרי' ממאנת וחברותי' אלא אשני' ומשום דאיכא שניות טובא ונקט לי' נמי הך לישנא דחברותיה איידי אידך דאיכ' למימ' וחברותי' ומיהו תמיהא מלתא שניה גופיה בשהכיר בה וממאנת היכי אית להו תוספ' דהא קיי"ל דנכסי צאן ברזל ונכסי מלוג נמי דהוו דידה וקיימי ברשותה דהיכא דליתנהו אידי ואידי לית לה וכיון דכן היכי עדיף תוספת מנכסים דידה ואיכא למימ' לא צריכ' אלא שנתן לה שדה אחד לתוספת אבל היכי דליתי' לתוספת בעין וודאי לית לה ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה

(ע"ב) אמר רב הונא אילונית אשה ולא אשה אלמנה אשה (ולא אשה) [גמורה] כו' ורב יהודה אמר אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה. פי' דהכיר בה יש לה כתובה ולא הכיר בה אין לה כתובה וכן הלכה הילכך נקטינן אליב' דהלכת' דכל שלא הכיר בה אין לה כלום אלא בלאותיה הקיימין בין דנכסי מלוג בין דנכסי צאן ברזל דהא אפי' בזינת' אמרי' דלא הפסיד' בלאותי' הקיימין וממאנת והשני' בשהכיר בה אין להן כתוב' אבל תוספת יש להן. ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט והשנויות עמה במשנתנו בשהכיר בהן הרי הן כאשה גמורה לכל דבריה חוץ מפירות שאינו אוכל פירות נכסי מלוג לפי שאינו חייב בפירקונה דקיי"ל כרבא כדאיתה לעיל. ונשים שאמרו החכמים יוצאות שלא בכתובה כגון העוברת על דת וחברותיה אין להן לא כתובה ולא תוספת אלא בלאותיהן הקיימין ותו לא מידי. ע"כ מצאנו: תם ונשלם שלב"ע