רא”ה כתובות קח

פשיטא לן שהיא חוזרת וטורפת לכתובתה ואף על פי שהן שוין בחיובן משע' אחת כתובה ומזונות כתובה גובה מהן

(דף צ"ז) והא דאמרינן נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עלך אחריות דנפשיך קבולי קבלית. מהא משמע לן שהמוכר שדה לחבירו שלא באחריות חייב לו באחריות דנפשי' למימר' דאיהו גופיה מיהת לא ליהדר עלה. ודווקא בשום חוב ושום זכות שיש לו באותה שעה. אבל אם בא זכות עליו אחר כך וודאי נראין דברים שחוזר עליו כשם שאם הלוהו שחוזר עליו. ואפטרופסין שמכרו נראה לי שחוזרין וטורפין בחובן דליכא למימר הכי אלא באלמנה שמוכרת לצורך עצמה מה שאין כן באפטרופסין. ולא דמיא למאי דאמרינן בבא בתרא בפרק ח"ה והא אית לי סהדי דאתאי ואימלכי בך ואמרת לי זיל זבין. ומהדרי' דאמרי' השני נוח לי והראשון קשה ממנו. ואמרינן עלה דטענתי' טענה בין לאדמון בין לרבנן דכיון דלא הוי אלא דבורא מיקרי ואמר אלמא דאלו הוה מעשה פסיד. לא דמיא דהתם בתובע גוף הקרקע לומר שהוא שלו ולא היה של אותו אחר. ובהא אמרינן דמעשה מרע זכותיה אבל בתובע חובו ליכא למיתי עלה אלא במוכר לצרכו ולא במוכר לצורך אחרים וזה מבואר. דאי לא תימא הכי א"כ אפי' בי דינ' נמי אלא וודאי כדכתיבנא. הא דתנן מוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמוך לה שתגבה כתובתה מן השאר. נראין דברים בוודאי שכל אשה ניזונת והולכת לעולם לאנשי גליל כל יומי מיגר אלמנותה ולאנשי יהוד' כל זמן שלא נפרעת מכתובתה ואע"פ שאכלה יותר מכדי כתובתה כמה פעמים. ולא אמרו בכאן אלא שתמכר עד כדי שתשאר כדי כתובתה וסמוך לכן בשביל שתגבה כתובתה ממה ששיירה וקמ"ל שאינה חוזרת וטורפת לכתובתה מה שמכרה למזונות. וכן דעת רבותינו הצרפתי' ז"ל והוא מבואר. והלכתא זבין ולא איצטריכו לי' זוזי הדרי זביני. פי' שלא היצרתי לו לפי שזכה באותו דבר שהוא צריך ולא הוצרך למעות כגון דזבין למזבן תורי ואתי לי' תורי בלאו הכי וכגון בצורת' דנהרדע' אבל אם נמלך שלא ליקח אותו דבר וודאי בכי הא לא הדרי זביני והא דאמרי' נמי דהדרי זביני דווקא דגלי דעתי' בשעת מכירה אע"ג דלא אתני הדרי זביני ולא הוו דברים שבלב דאומדנ' דמוכח שאני כדפרי' לעיל גבי מברחת הא לאו הכי וודאי הוו להו דברי' שבלב ודברים שבלב אינן

דברים

(ע"ב) והא דתנן כך יורשי' מוכרין שלא בב"ד ביורשיה משכחת לה חן כדפרי' עולא כגון שירשתה בתה או אחותה דשמעינן מינה דפירוש' דחינה היינו שימצאו הנשים חן בעיני האנשים וישאו אותן כפר"ח ז"ל. והא דאמרי' לא לאיתויי מגורשת ואינה מגורשת כדר"ז דא"ר זירא אמר רבה בר ירמי' א"ש כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה כלומר וקמ"ל דדווקא מחיים דמיעגנה אמטולתי' אבל אח' מית' לא מדתנא סיפא דמתני' וגרוש' לא תמכו' אלא בב"ד שמעינן מינה דהא דתני רישא וכל שאין לה מזונות מירבי' לן מינה מגורשת ואינה מגורשת מן הנישואין דלית לה מזוני וכיון דכן לא תמכור אלא בב"ד רבינו נ"ר ותו לא מידי. והא דאמרי' מהו דתימא אלמנה מן האירוסין הוא דלא נפיש חינה כלומ' שאינה צריכה להרבות חינה שהוא בלא"ה מרובה אבל גרושה דנפיש חן דידה כלומר שהיא צריכה להרבות חינה אימ' תיבעי חן כו'

(שם) מתני' מכרה כתובתה או מקצתה משכנתה או מקצתה נתנתה לאחר או מקצתה לא תמכור את השאר אלא בב"ד פי' אוקימנא בגמר' כר' שמעון דסבר דכיון דנתקבלה קצת כתובתה שוב אין לה מזונות וכל שאין לה מזונות מוכרת בב"ד וחכמים סוברים דמוכרת אפי' ד' או ה' פעמים דס"ל דאע"פ שגבתה מקצת כתובת' עדאין היא נזונת עד שתהא לגמרי נפרעת ולכך מוכרת למזונות שלא בב"ד והוא הדין לכתובתה כל זמן שהיא ניזונת אלא דנקט הא משום הא דבעי למימר עלה וכותבת למזונות מכרתי ופרישנא בגמ' דעצה טובה קמ"ל כי היכי דלא ליקרו לה רעבתניתא וגרושה לא תמכור אלא בב"ד לפי שאין לה מזונות

(דף צ"ח) שלח לי' רבא ברי' דרב יוסף מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה או אינה צריכה שבועה. יש שפירשו צריכה שבועה שלא מכרה בפחות ואע"ג דקיי"ל דב"ד הדיוטות מיהת צריכה דהא קיי"ל אין מקבלי' עדים שלא בפני בעל דין וכיון דכן לית לן לקבולי סהדותייהו. וליתי' דליכא למימ' אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין אלא שלא לחייב בעל דין שלא בפניו. אבל אם היו תובעין ראובן והוא מביא ראי' להפטר וודאי מקבלין ראיתו שלא בפני בעל דינו שלא לחייבו. ועוד הרי מקבלין שבועה ובהא נמי איכא למימר דלא ניקבצה שלא בפני בעל דין. ועוד דבכל מילי דאלמנה ליתן לן דינא דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין דאי לא אלמנה היכי גביא. והנכון כדברי רש"י ז"ל שפי' מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה שלא גבת' יותר. דאע"ג דקיי"ל היא צריכה ב"ד הדיוטות ה"מ למעבד לה שומ' אבל בתר הכי איהי מזבנה מנפשה ואמרי' ותיבעי לן הכרזה כלו' ותיבעי לך אי בעיא הכרזה דהא בהא תליא דאי בעיא הכרזה כיון דאכריזה שבועה לא תיבעי. ואי לא בעיא הכרזה מסתברה דשבועה תיבעי. ואסיקנא צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה הילכך מעיקרא מקמי דתיזבין כלל צריכה שבועה שלא נהנית מכתובתה כלום כדקיי"ל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה ולבתר הכי איבעיא מזבנה ולא בבי דינא ואפי' בדלית לה מזוני אפי' בגרושה דקיי"ל כעולא דאמר משום חינה כדמוכח במסכת ערכין וצריכה שבועה שלא גבתה יותר ואי בעיא ליפטירי נפשה מהאי שבועה בתרייתא דלא גבתה יותר תזבן בב"ד המומחין והן מכריזין ומוכרין לה והיינו דתנן שום היתומים שלושים יום כו' למכור לאשה בכתובתה. והיכא דגבי' לאו בבי דינא ומכרה מקמי דתשתבע שלא נהנית מכתובתה כלום ונראין דברים שמכרה בטל והרב אלפסי ז"ל כתב שמכרה קיים והביא ראי' לדבריו מהא דאמ' לעיל בשלמא מן הנישואין משום מזוני וכיון דאמרי' הכי משום מזוני אלמא דבת מתזנ' עסיקינן ואי בשנשבעת הרי הפסידה מזונותיה משעה שתבעה כתובתה בב"ד ונשבעת כדקיי"ל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות אלא וודאי בשלא נשבעת ואמרינן שהיא מוכרת ואפי' לכתחלה ובלבד שתשבע בסוף. וליתה להאי ראי' דהא אפשר שנשבעת בב"ד בלא שתבעה כתובתה כדי שיהא הדבר מזומן בידה כל שעה שתרצה לגבות ולא תצטרך לשבועה. ועוד בשביל שאם מתה לא יפסידו יורשי' כדקיימא לן אדם מוריש שבועה לבניו. אי נמי משכחת לה דליכא שבועה וכגון שחייב מודה. ותו דאפי' אית' דאשתבע' ותבעה כתובתה ופסדא מזוני אפי' הכי איכא לפרושי דמן הנשואין אע"ג דהשתא לא מיתזנא משום תביעת כתובתה כיון שהיא בת מזונות וראוי' להן אקילו בה רבנן למכור לכתובתה שלא בב"ד כדי שתתרצה יותר מתחלה לתבוע כתובתה ותפסיד מזונות כעין ההוא דאמרינן התם במסכת ערכין בפר' שום היתומים במאי דאמרי' התם דמכרזינן ליתן לה לאשה בכתובתה היכי שבקי' מזוני דוודאי מפסדי' ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרואינן אי לא מרוחינן ואמרינן הא ל"ק בתובעת כתובתה בב"ד דקיי"ל דאפסדה מזוני. ומקשי' אי אין לה מזוני איזדקוקי נמי לא מיזדקיקנא לה דהא לעיל עלה פרישנ' התם דלא מיזדקיקנא לה אלא משום מזוני וכיון דאפסדה מזוני אמאי מיזדקיקנא לה ואמרי' אלא כיון דאיזדקק לה מעיקרא מיזדקיקנא לה בסוף כלו' שאלו לא היו ניזקקין לה בסוף אף היא לא תבוא מתחלה לתבוע כתובתה בב"ד. אע"פ שאינן דומות דשניא ההיא דהתם דלא מיזדקיקנא לה כל עיקר ובהא וודאי איכא למימר דילמא אתיא לאימניעי. ותו דאיכא לפרושי ההיא דהתם דלאו מהאי טעמא הוא אלא כפשט' לומר שכיון שהוזקקנו לתביעתה שהפסידה בשבילו מזונות ניזקקין לה לגמור כל תביעתה וכיון דראי' דרבינו ז"ל לא מוכיחא הכי בהדיא וודאי נראין דברים שמה שעשתה קודם שתשבע לא עשתה ולא כלום. וכן הדין בבעל חוב כל מקום שהוא צריך שבועה וזה נראה מבואר:

אמר רבא אמר רב נחמן אלמנה ששמה לעצמה כו'

(ע"ב) איבעיא להו אמר לי' זיל זבין לי' לתכא ואזל זבין לי' כורא מאי מעביר על דבריו הוי ולתכא מיהא קני ואסיקנא דמוסיף על דבריו הוי דאי מעביר על דבריו הוא בעל