רא”ה כתובות קז

(שם ע"ב) וכן בעל חוב ושני לקוחות וכן אשה בעלת חוב ושני לקוחות וכגון שהלקוחו' מאוחרין ובעל חוב מוקדם וחובו כנגד שניהם וכתב בעל חוב ללוקח מאוחר דין ודברים אין לי עמך וחוזר על לוקח ראשון לוקח ראשון מוצי' מיד השני ובעל חוב מיד הראשון ולוקח שני מיד בעל חוב ולוקח ראשון מידו וחוזרין חלילה. וקשיא ליה לרב ר' אברהם ז"ל א"כ תיפשוט מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. ואיכא למימר כגון דהויא אפותיקי. דאמר ליה לא יהא לך פירעון אלא מזו: סליק פירקא בס"ד. פרק אלמנה

ניזונת

(שם) מתניתין אלמנה ניזונת מנכסי יתומים כו' עד לא תמכור אלא בב"ד אי אמרת בשלמא דהניזונת תנן שמואל אמתני' קאי אלא אי אמרת ניזונת תנן שמואל דאמר כמאן לא כהלכתא ולא כמתניתין

(דף צ"ו) אמר ר' יוסי בר חנינא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה כו' וכל הגמ' עד א"ל יעקב בר נפתלי לרבינא הכי אמרי' משמיה דרבא כוותך דקאמר לא אמרי' אלא למזוני אבל לכתובה מפקינן מינה. ובשתפסה לאחר מיתה ואפ"ה אלמוה רבנן שיעבוד' גבי מזוני דמהניא לה תפישה ולא תהני לה לכתובה אבל היכא דתפשה מחיים אפי' לכתוב' מהניא לה תפישה. והכי אמרי' לקמן ההיא איתתא דתפשה כסא דכספא בכתובתה. ורבינא גופיה הוא דאמר בפרקין דלעיל רישא בשתי תפישות וסיפא בשתי תפישות. ובמסכת שבועות נמי אמרי' לא צריכה דתפסה מטלטלין. ולעיל נמי בפ' הכותב אמרי' הניח פירות התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה זכתה אשה יתר על כתובתה ובעל חוב יתר על חובו והמותר ר' טרפון אומ' כו' ואמרי' עלה בגמ' ור"ע תפישה לא מהניא כלל אמר רבא אמר רב נחמן הוא שתפס מחיים. ואף על גב דאיכא לדחויה דאבעל חוב קאי. מכל מקום פשטא דמילתא אתרווייהו קאי בין אכתובה בין אבעל חוב. ובפרק האשה שנפלו נמי אמרי' וחכמים אומרי' פירות התלושין מן הקרקע שלה וכל הקודם בהם זכה קדם הוא זכה קדמ' היא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וכן דעת מקצת הראשונים ז"ל. ובירושל' איפליגי אי אמרי' לה אחוי מה בידיך ואיכא מאן דסב' דאמרי' לה אחוי מה בידיך. ואיכא מאן דאמ' דלא אמרי' לה אחוי מה בידיך כיון שהיא צריכה לישבע בסוף כשתגבה כתובתה. אמר ר"י משום ר' יוסי בן זימרא כו' עד להבא יש לה. דווקא אלמנה אבל אשת איש ואפי' מכרה מנכסי מלוג שלה וניזונית מחלה שדרך הנשים לסייע לבעליהן ולגלגל עמהן וכן דעת רבינו נ"ר. אבל אם לותה נראין דברים בזו שלא מחל' ואפי' באשת איש. והא דבעי ר"י יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה. דווקא דפליגי לשעבר. אבל להבא אינן נאמנין דא"כ הפסדת מזונותיה של אלמנה לגמרי אלא ודאי להבא אינן נאמנין והכי משמע מהא דאתינן למפשט' מינה דתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה נשאת עליה להביא ראיה והלכת' כוותי' וקא מוכח לישנא דהוי לשעבר. ואמרינן בירושלמי דווקא בשלא לותה ובשאין בידה משכון הא איכא חדא מהני לא מחלה

(ע"ב) אמר רב שימי בר אשי כתנאי כו' עד וכן כחה יפה פי' הא קי"ל במתני' דכל אלמנה מוכרת שלא בב"ד בין מן האירוסין בין מן הנשואין בין למזונות בין לכתובה ואם מכרה קרקע אחד הרי הדבר ברשותה ואם רצתה נוטל' מקצת דמים למזונות ומקצת דמים לכתוב'. והיינו דקתני מוכר' שדה אחד ונוטל' מה שתרצ' מן הדמים למזונות ומה שתירצ' לכתובתה ומפרשת בשעת מכירה מה היא מוכרת למזונות ומה היא מוכרת לכתובת' וכותבת אלו למזונו' מכרתי ואלו לכתוב' מכרתי דברי ר"י ר' יוסי אומר מוכר' וכותב' סתם. כלומר מוכרת סתם ואינ' צריכה לפרש מה היא מוכרת למזונות ומה היא מוכרת לכתוב' אלא מוכרת סתם וכותבת סתם ואחר זמן הרשות בידה מה היא רוצה ליטול ממה שמכרה למזונותיה ולכתובתה. מאי לאו בהא קא מיפליגי דר"י סבר ניכסי בחזקת יתמי קיימי. פי' וכיון שכן שהנכסי' ברשו' היתומים אינה יכולה להוציא אותן מרשותם אא"כ תפרש למה. ואם לא פירשה המכר בטל. ואע"פ שהיא מוכרת שלא בב"ד צריכ' לפרש בשעת מכירה לעדים שאינה יכולה להוציא הנכסים מחזקתן אא"כ מפרשת למה. וכיון שכן אם לא כתבה בשטר מה שמכר' למזונות ומה שמכר' לכתובה נאמנין היתומין עליה לומר לכך מכרת ויכולין לומר לכתובה מכרת ונתקבלת כתובתיך והפסד' מזונותיך מאותה שעה ואילך אם לא הביא' ראי' למה מכרה שכיון שהנכסים בחזקת היתומים והיה לה לפרש בשעת מכירה והיא לא פירשה צריכה להביא ראי' על הפירוש. ור"י סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי וכיון שכן אינ' צריכ' לפרש בשעת מכיר' למה היא מוכרת אלא מוכרת סתם ואח"כ הרשות בידה לומר למה היא רוצה ליטלם אם למזונות אם לכתובה ואם באו היתומי' לערער לומר שבשעת מכירה פירש' למה מכרה יביאו ראי' לדבריהם וכן כחה יפה שהיא יכול' לימלך למה רוצה לנוטלן. ואם אין שם בני חורין אלא משועבדין אומרת שהיא רוצה ליטול מה שמכרה למזונות כדי שתגבה מן המשועבדין כתובת' ואם יש שם בני חורין אומרת שמה שנטלה לכתובתה נטלה כדי שתהא ניזונת בכל מה שנשאר שם מכתובת' דהא קי"ל דלית' לדר"ש דאמר לא אמרי' מקצת כסף ככל כסף. ואמרי' ממאי דילמא דכ"ע ניכסי בחזקת אלמנה ור"י עצה טובה קמ"ל. כלומר דכ"ע ניכסי בחזקת אלמנ' קיימי ואייתי דר"י שפיר דאמר מוכרת וכותבת סתם. טעמא דר"י דאמר דתמכור בפי' ותיכתוב בפירוש משום דעצה טובה קמ"ל דלא ליקרו לה רעבתניתא שהרואה מוכרת כסבור שהכל מוכרת למזנות לפיכך השיאה עצה ר' יהודה שתפרש מה שדעתה למכור למזונות ותכתוב בפירוש דאי לא תימא הכי הא דבעי ר"י תפשוט לי' ממתניתין מוכרת וכו' וכותבת למזונת מכרתי דהא נמי קתני הכי בלישנא דר"י בבריית' אלא ממתני' ליכא למשמע מינה דעצה טובה קמ"ל ה"נ עצה טובה קמ"ל. אי נמי דכ"ע ניכסי בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר"י כדאביי קשיש'. כלומר דאפ"ה דניכסי בחזקת יתמי הרשו' בידה לנוטלן למה שתרצ' ומוכרת תחיל' סתם ואח"כ יכול' להימלך והדבר תלוי בדעתה למה תיטול אותן כדאמ' אביי קשיש' בשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי רצה ליטלן בחובו נוטלין ואם רצה ליטלן במתנה נוטלין. ואף על פי דבכאן הרי הנכסין ברשות היתומים נוטלן תחילה בסתם ואח"כ נמלך בו ונוטלן למה שירצה אף אלמנה אע"פ שהנכסין ברשות היתומים ובחזקתן הרשות ביד האלמנה לנוטלין תחילה בסתם ואח"כ הדבר תלוי בדעתה ליטלן למה שתרצה. כך נראה לפרש וזהו הפירוש הנכון. והא דאמר ר"י מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה פירשו בירושלמי בא מלוה בשטר אומר' לכתובה מכרתי בא מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי. כלומ' אם בא מלוה בשטר לטרוף מן המשועבדין ולהוצי' מיד הלקוחות הדמים שהרי מוכרת לשנים עשר חדש ומפרנס אחד לשלשים יום אומר' לכתובת' מכרתי והיא קודמת ואם מוכרת למזונות הם מוציאין מידה הדמי'. ואם בא מלוה ע"פ אומרת למזונות מכרתי שאלו מכרה לכתובתה טורף בני חורין דאיתנהו ועכשיו שמכרה למזונות מה שמכרה מכרה דתרווייהו בעלי חוב ע"פ נינהו וכיון שכן מי שקדם מהן וגבה מה שגבה גבה ומוכרת שאר נכסים משום כתובה נמצא הסתם יפה לה. ומהכא משמע דכל שאינו גובה מן המשועבדין אף על פי שהוא קודם הגובה מן המשועבדים קודם לו לגבות כמה שאמרו בירושלמי שאם בא מלוה בשטר והיא אומר' שמכרה למזונות מוציאין הדמים מידה ואף על פי שהיא מקודמת במזונותיה שהרי שיעבוד מזונותיה משעת כתובה ואמרינן התם שאלו מכרה לכתובה אינן מוציאין מידה אלמא דבמלוה מאוחרת מכתובתה עסקינן ואפי' הכי למזונות מוציאין מידה. והכי מוכח מהא דמבעיא לן מוכר' למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובתה ואמרינן דלא משום טעמא דאחריותי' דנפשיה מיהת קיבל עליה. אבל בית דין שמכרו למזונות. וודאי